השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק שמאפיינים את החודש.

מזלות התקופה הם גדי-דלי-דגים, ביתו של כוכב הלכת שבתאי, שנכנס לפעולה בסביבות היפוך החורף.

תרבויות שונות סביב אגן הים התיכון ואירופה, קיימו מגוון חגיגות סביב ה25 בדצמבר, תאריך המצוי בצמידות ל21 בדצמבר, קצה\היפוך החורף. הם חגגו את האור ואת הלידה גם בימים החשוכים ביותר של החורף ושמחו שהימים יתחילו להתארך בהדרגה וכך גם השעות בהן השמש מאירה ומחממת.

כבר מן ההיסטוריה העתיקה ביותר שיש בידינו ניתן ללמוד כי פגאנים משלל תרבויות היו מתייחסים לימי הקצה וכנראה גם לימי השוויון בדרך כזו או אחרת.

WITCH RIDING BACKWARDS ON A GOAT - DURER

נמצאו מבנים עם אוריינטציה שמתייחסת לזוויות זריחת ושקיעת השמש בימי השוויון

והקצה, כמו למשל במקומות:

-רוג'ום אל הירי – אתר בגולן בן למעלה מ-6,000 שנים, בו יש פתח המצביע על כיוון זריחת השמש ביום הארוך בשנה.

-סטונהייג' – אתר באנגליה, בן למעלה מ- 5,000 שנים, גם בו ישנו פתח בצידו הצפון -מזרחי המצביע לכיוון זריחת השמש ביום הארוך בשנה.

-המגדל ביריחו – אתר בן למעלה מ- 11,000 שנים, בו יש גרם מדרגות שמצביע לכיוון שקיעת השמש ביום הארוך בשנה.

-המערה בהר כרכום – בהר כרכום קיימת 'תופעת הסנה הבוער', תופעה זו זוהתה בשנת 2004 לראשונה ע"י יגאל גרנות, במהלך חודש דצמבר ובמיוחד בתאריך ה-21 בחודש, שהוא יום ההיפוך החורפי, שם זוהרת בצורה מדהימה ולא ברורה, מערה בצלע של ההר. התופעה נראית בשעות הצהריים מזוויות תצפית שונות כקשת מעל פתח מערה ומזווית אחרת כעיגול אור מלא הכולל גם את שטח פתח המערה.

יש עוד כמה מבנים כאלו ברחבי העולם.

.

פגאנים רבים ראו בשמש אל והאמינו שהחורף מגיע כל שנה משום שאל השמש חלה ונחלש. ה21-22 בדצמבר הפך עבורם ליום חג בגלל שסברו שאל השמש מתחיל להבריא. עצים ירוקי עד מסמלים עבורם את כל הצמחים הירוקים שישובו לצמוח, עם החלמתו של אל השמש ובוא האביב.

סיפורים מיתולוגיים רבים קשורים לכך.

אחד מהם הוא מיתוס הירידה של איננה\אישתר אל השאול, כנראה בניסיון לגזול מאחותה, ארכשגל, את השליטה בשאול.

לפני יציאתה פקדה על אחד מעבדיה שבמקרה ולא תחזור במהרה, עליו לפנות למספר אלים. בדרכה לחדר המלכות של אחותה, עברה אשתר שבעה שערים, ובכל אחד הופשטה מפריטי לבושה (שמהווים את מקור כוחה). לבסוף כשבאה לכדי עימות עם אחותה היא נהרגה, וגופתה נתלתה על קיר. עבדה, נִנְשֻבֻּר, הבין כי ניסיונה העלה חרס, ופנה לאל אנכי. האל יצר מהסיאוב שתחת ציפורניו שני שליחים שהצילו את האלה. אך נגזר עליה למצוא מחליף למקומה בשאול. והיא מטילה זאת על בעלה דּוּמוּ זִיד, שהוא האל הבבלי תמוז.

 במיתולוגיה המסופוטמית סיפור זה מסביר את חילופי העונות בין קיץ לחורף ואת תחייתו של תמוז כל שנה מחדש ביום הקצה החורפי (בדומה לישו) ומותו הידוע מראש ביום הארוך בשנה.

• המצרים הקדמונים העריצו את רא, אל שראשו היה כראש של בז נודד עם דיסקת שמש שהייתה חלק מהכתר על ראשו. ב21 בדצמבר, כאשר רא, לפי אמונת מסוימות - החל להחלים ממחלתו, נהגו המצרים למלא את בתיהם בענפים ירוקים של עצי דקל, שסימלו עבורם את נצחון החיים על המוות.
• בסוף דצמבר נהגו במקומות רבים, לשחוט את מרבית בעלי החיים, כך שלא יהיו צריכים להאכיל אותם בתקופת החורף. עבור רבים, ציינה תקופה זו תקופה שיש בה אספקה של בשר טרי, סיבה לשמחה ולחגיגות. בנוסף, מרבית היין והבירה שהוכנו במהלך השנה, תססו בדצמבר והיו מוכנים לשתייה ולטקסי מרזח.

המגמה שבה הימים מתקצרים ומאיימים להפוך ללילה נצחי מתהפכת ולכן נקרא יום זה "יום היפוך החורף"

(בלעז – Winter solstice)

. קל לתאר את הפאניקה שאחזה בקדמונים כשראו בעיניהם מדי שנה את השמש נעה לכיוון האופק, מאיימת לרדת אל האופק ולא לעלות יותר. לכן, סמוך ליום הקצר ביותר נערכו ברחבי העולם העתיק טקסים ופסטיבלים שלוו לעתים בהעלאת

קורבנות, כדי לכפר על החטאים ולשכנע את האלים שיסירו את רוע הגזירה.

JHON WATREHOUSE

העמים הגרמאנים חגגו את היול.

ברומא, שבה החורף פחות קשה יחסית לצפון אירופה, חגגו עובדי האלילים הרומאים את הסטורנליה, שבוע של חגיגות לכבודו של סטורן - שנקרא על שם אל החקלאות.

זה היה שבוע שבו לא אוכפים חוקים, בין ה17 ל25 בדצמבר (ולעיתים במשך חודש, עד מחצית ינואר).

הרומאים ידעו שמשמעות היום הקצר בשנה היא שבמהרה יחסית, המטעים יתחילו לתת פרי. הם נהגו לקשט את בתיהם ואת מקדשיהם בענפים ירוקי עד.

בזמן הסטורנליה, בתי המשפט הרומאיים היו סגורים והחוק הרומאי קבע שלא ניתן להעניש אף אחד על פגיעה בגופו או ברכושו של אחר במהלך שבוע החגיגות.

הסדר החברתי התהפך, כאשר העבדים הפכו לאדונים, האיכרים שלטו בעיר, בתי הספר והעסקים היו סגורים, כדי שכולם יוכלו לקחת חלק בחגיגות ההדוניסטיות האלו.

השלטונות ברומא האמינו שביום האחרון של החגיגות, ב25 בדצמבר, מחוסלים כל כוחות הרשע ע"י הקרבת קורבנות אדם. אך לא רק רציחות אכזריות איפיינו את החגיגות. לפי התיאור של ההיסטוריון היווני לוצ'יאן, נהגו לשתות לשכרון, הלכו מבית לבית תוך ששרו עירומים כביום היוולדם, אנסו וביצעו עבירות מין נוספות ואכלו ביסקוויטים בצורת בני אדם (עוגיות שממשיכים לאפות גם היום במאפיות באירופה

בתקופת חג המולד).

האל סטורן - תמונה מויקיפדיה

סמוך ל21 בדצמבר, חגגו הרומאים גם את הז'ובנליה

חג לכבוד הילדים ברומא. המעמדות הגבוהים של העיר, נהגו לפעמים לציין ב25 בדצמבר, את יום ההולדת של מיטרה אל השמש הבלתי ניתן לכיבוש. הם האמינו כי מיטרה, אל- ילד, נולד מתוך סלע.

עבור חלק מן הרומאים הפגאנים, יום הולדתו של מיטרה היה היום הקדוש ביותר בשנה.

בשנותיה הראשונות של הנצרות, הפסחא היה החג החשוב ביותר בשנה. יום הולדתו של ישו כלל לא צויין. במאה ה4 לספירה, גם הנוצרים אימצו את חג הסטורנליה וקיוו שבצורה כזו, הפגאנים יתפתו לקבל עליהם את הנצרות.

לא מעט מנהיגים נוצרים הצליחו לנצר המוני פגאנים, תוך הבטחה שיוכלו להמשיך ולחגוג את הסטורנליה גם כנוצרים. אך למעשה, לא היה שום דבר נוצרי בחג הזה. ולכן, כדי "לתקן" את העיוות ו"לנצר" את החג, הם קבעו כאמור, שה25 בדצמבר הינו

יום הולדתו של ישו.

אגדות קלטיות קישרו את ה21 בדצמבר עם בלדר בנו של אודין, אל הקורן אור מפניו שהוכה אפיים ארצה בידי אחיו ע"י חץ שעשוי מהצמח דבקון לבן .

שהוא בין הפריטים הנפוצים בשימוש קישוטי חג המולד, ייתכן שבגלל היותו ירוק ופורח בתקופת החורף בה רוב צמחי הבר אינם פורחים.

הדרואידים האמינו כי לעליו הירוקים של הדבקון, המופיעים בתקופה המתה והקרה של החורף, יש יכולת להביא מזל טוב ולהדוף רוחות רעות. בנוסף, האמונה העממית ראתה בעליו הירוקים של הדבקון יכולת ריפוי גבוהה, החל מריפוי פצעים ועד להגברת פוריות.

המסורת מחשיבה עד היום את הדבקון הלבן (האירופאי) כצמח מרפא, בין השאר כנגד מחלת סרטן עם כמה מחקרים מדעיים התומכים בכך.

עמי סקנדינביה ראו בדבקון סמל לשלום והרמוניה, והוא מקושר עם פריגה\פריה, אלת האהבה במיתולוגיה הנורדית, אשתו של אודין ואימו של בלדר.

כנקמה על מותו של בנה בלדר, סירבה פריגה לאפשר לחורף להסתיים, וכדי לשכנע אותה להסיר את רוע החלטתה ולהביא את האביב, הובא צמח הדבקון על מנת להחזיר אותו לחיים.

לפי המסורת, עד היום מסרב החורף להשתחרר מתפקידו ולפנות את מקומו לאביב, והוא מתרצה רק לאחר שזוג אוהבים מתנשק מתחת לעץ דבקון.

ייחוס פלנטרי: שמש  (קולפפר)

צמח הדבקון [תמונה מויקיפדיה]

הדבקון ידוע על ידי כולם כצמח שמתחתיו אנחנו חולקים נשיקה בראש השנה. צמח

טפיל ירוק עד הנושא קונוטציות של חיים שורדים במהלך החורף. עם זאת, בקסם עממי הוא משמש להגנה.

במקומות רבים ברחבי אירופה, אנשים תולים אותו בבית ובאסם כדי לגרש רוחות רעות.

אמונה אנגלית היא ש"דבקון אחד שתולים על צוואר, ולמכשפות אין כוח עליו". חקלאים בריטים מציעים דבקון לפרה הראשונה שממליטה אחרי השנה החדשה כדי לשמור על בטיחות העדר במהלך השנה הקרובה.

בגרמניה ובאנגליה לפני כמה מאות שנים, קמיעות דבקון ניתנו לילדים עבור הגנה. אבל יותר מהגנה, הדבקון מביא שלווה והכנסת אורחים למקום שבו הוא נמצא.

לדבקון יש גם כוחות אחרים.

אמונה עממית אומרת שאם תחזיקו ענף דבקון, תוכלו לראות רוחות רפאים ולדבר איתן. יש לו גם את הכוח למנוע סיוטים. בנוסף, הוא יכול לפתוח מנעולים, כוח שאהוב מאוד על פורצים מהמאות הקודמות.

דבקון להגנה, שלווה ואירוח.

השתמשו בדבקון בברכת בית לשנה החדשה, כחלק מטקס קטן שהכנתם בעצמכם. אני מציעה לקחת את הענף דרך הבית, לכל חדר, אולי עם שיר ראש השנה או מזמור, ולבקש שבשנה הקרובה הבית שלכם יהיה מקום של בריאות, אושר ושגשוג.

ישנם צמחי מרפא רבים המשמשים להגנה על הבית והחלל, אך הדבקון מתאים במיוחד אם שלכם הוא בית משפחה.

- דבקון לברכת הילד.

הכינו קמע דבקון לילד שאתם אוהבים, שכן כוחו הוא של הגנה. זה ניתן באופן מסורתי לילדים בצורה זו כדי לשמור על בטיחותם.

- דבקון לתקשר עם רוחות.

תגלפו שרביט של דבקון והחזיקו בו כדי לתפוס את רוחות המתים.

דבקון לפתיחת מנעולים. השתמשו בעשב היבש בשביל זה.

מערבבים אותו בשיקוי כדי לפתוח דלתות פשוטות, אבל גם כדי לקבל גישה למוסדות וישיבות השמורים בשער. צמח טפיל אחרי הכל.

לדוגמה, אפשר להשתמש בדבקון אם נואשים לקבל הזמנה לפגישה שבה אתם יכולים לעשות הבדל גדול, או להציע הצעה עבור שינוי קריירה. מכיוון שכל כך הרבה קשרים נוצרים בימים אלה דרך האינטרנט, תשקלו להניף באוויר ענף של דבקון בזמן שאתם מפוקסים על המסר שאתם מקווים שיעביר אותכם 'דרך הדלת' שאותה אתם רוצים לפתוח. על המזבח שלכם או על שולחן מיוחד, הניחו דבקון מסביב לפריט שמסמל את המקום אליו אתם נחושים להשיג כניסה.

חג שמח!