השבוע אירחתי אישה יקרה מהצפון למפגש שהתמקד במחזוריות הירח ובצמחים שיכולים להתאים לכל שלב. חששנו להיפגש בתאריך הזה, שבע באוקטובר בגלל האטמוספירה הכבדה שהורגשה באוויר, אך הלב שלנו משך אותנו להתמסר לרגע וליצור קשר מעמיק עם הצמחים והעקרונות הירחיים.

.

מצאנו חיבור משותף סביב דמות העכבישה - בעלת שמונה רגליים ושמונה עיניים, המהווה סמל עתיק לכוח נשי וליכולת טוויית המילים והחיים ברשת המיוחדת שלה. ממש כמו בלדונה בכבודה ובעצמה אבל גם כמו הריח המהפנט של דטורה שהלכה יד ביד עם השיחה שלנו, חייכה אלינו מהגינה והזכירה לנו שכמו אשת העכביש, גם דטורה מדברת על צורות שונות של התמסרות לאמנות.

.

יש את ההתמסרות האובססיבית ליצירה, אותה אוחזת דטורה העכבישה ברשתה הכמעט מהפנטת, ויש את ההיבט האימהי והסבתאי ששתיהן מגלמות. כל אחת מהן, בעבודתן הייחודית, מספקות חוכמה ותמיכה. הן מהוות מדריכות נאמנות ומסייעות לנו לעבור דרך הצללים האישיים שלנו תוך כדי טווית הסיפור שלנו ברקמה עשירה של מיתוס ומציאות.

.

עכביש דטורה שהכנתי לשיעור בנושא מוות כחלק מהסדנה לאמנות ארכיטיפית.

.

אפשר להסתכל עליה דרך הארכיטיפ של אשת העכביש - דמות נשית חזקה שטווה חוכמה ויצירה. כמו הדטורה, עם העלווה הירוקה-כהה והפרחים הלבנים בצורת חצוצרה שמופיעה באזורים מופרעים, בדומה לאופן שבו עכבישה טווה את רשתה באזורים מוזנחים.

.

ההיסטוריה מלאה בתרבויות שהעבירו את סיפוריהן, ובכך דמויות העכבישה והדטורה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתודעה הקולקטיבית שלנו. הן מייצגות חוכמה ותשומת לב לרשתות העדינות שמחברות בין כל הדברים.

אני מתמקדת במיתולגיות וסיפורי עם מתרבויות שהשתמשו בדטורה אבל לאו דווקא חיברו בינה לבין העכביש.

בדומה לזאבת הערבות, אחד הטוטמים של צמח הדטורה והאלה מומוי בסיפורי ילידי אמריקה, העכביש נתפס כאל תעתוע במערב אפריקה. שם הוא נקרא אננסי. הוא אלוהות שיצירתה מיוחסת לעתים קרובות לידע או לסיפור סיפורים. סיפוריו הגיעו לג'מייקה ולאיים הקריביים דרך סחר העבדים והם חלק מתרבות אוראלית תוססת. מדינות אפריקה עדיין מפרסמות סיפורי אננסי בימינו. חלק מתרבות אוראלית של האשנטי, הטמיעה בשפתם את הביטוי Anansesem - "סיפורי עכביש". זה בתורו הזין את ה-Anansi toree, אותם סיפורים שהובאו מאפריקה וסופרו לילדי מארונים ואפריקאים אחרים בפזורה. 

איור של אנאנסי מאת פמלה קולמן סמית', 1899

(הוספתי במקורות אוסף סיפורי אננסי שאיירה פמלה קולמן סמית')

במיתולוגיה היפנית, ג'ורוגומו, סוג של יוקאי, עכבישה המופיעה כסמל של תשוקה וסקס, מצליחה להפוך לאישה כובשת, המפתה סמוראים ונושאת בחובה כוח וסוד ומהדהדת את הארכיטיפ של האלמנה השחורה עליו אכתוב בהמשך.

(Jorōgumo מ- Gazu Hyakki Yagyō מאת Toriyama Sekien)

אחת האגדות המרתקות מגיעה מדרום-מערב אמריקה, בקרב שבט ההופי, שם דמות העכבישה מוכרת כסבתא חכמה שטוותה את העולם לתוך קיום.

בסיפורים האלו היא מלמדת את האנשים לטוות חוטים ולרקום בדים ומעניקה להם את היכולת של העכביש ליצור קורים ורשתות.

בסיפור הבריאה של שבט הנאבאחו, אנשים נוסעים דרך ארבעה עולמות נמוכים, יוצרים כאוס ואי סדר עד שהם מגורשים מכל אחד בתורו. בעולם אחד, הם מאוימים על ידי שיטפון הרסני, אך אשת העכביש מצילה אותם על ידי אריגת רשת שמאפשרת להם לעבור למקום בטוח.

קטע זה מגיע מתוך מיתוס הנחש של שבט ה- Hopi, תועד בסביבות 1900, על גבר צעיר הנוסע אל ביתם של אנשי הנחש. שם, בעזרתה של אשת העכביש, הוא פוגש עלמת נחש יפהפייה.

על קירות הקיווה (חדר שבו השתמשו בני הפואבלו הקדמונים לפגישות פוליטיות ולטקסים דתיים) היו תלויות תחפושות רבות עשויות עורות נחש. עד מהרה אמר המפקד לאנשים: "הבה נתלבש עכשיו", ופנה אל הצעיר, ביקש ממנו להסתובב כדי שלא יראה מה קורה. הצעיר עשה זאת, וכשהסתכל שוב לאחור, הגברים התחפשו כולם בתחפושות הנחש והפכו לנחשים, גדולים וקטנים, נחשי שוורים, נחשים רוכבים ונחשי רעשן, שנעו על הרצפה זוחלים ומקשקשים.

בזמן שהוא הסתובב ואנשי הנחש התלבשו על עצמם, אשת העכביש לחשה לו שעכשיו הם הולכים לבחון אותו, אבל הוא צריך לא לפחד לגעת בנחשים, והיא נתנה לו הוראות רבות...

אשת העכביש לחשה לגבר הצעיר, שהנחש שהתנהג בכעס עז הוא בעצם העלמה היפה ושהוא צריך לנסות לקחת את האחת הזו. הוא ניסה, אבל הנחש היה פראי מאוד.

"אל תפחד", לחשה אשת העכביש... הגבר תפס את הנחש מיד, החזיק וליטף אותו ארבע פעמים כלפי מעלה, ובכל פעם השפריץ עליו מעט תרופה, וכך שחרר אותו מכעסו. לאחר מכן הנחש השתנה בחזרה לעלמה יפה. השניים מתחתנים מאוחר יותר, וילדיהם הופכים לאבותיו של שבט הנחשים.

תמונת עכביש פרה-קולומביאנית מתוך קונכייה בתל הגדול ספירו, אוקלהומה

אנשי מוצ'ה העתיקים של פרו מתארים עכבישים באמנותם, כמו הקרמיקה הזו של מוזיאון לארקו, מתוארך בערך ל- 300 לספירה.

.

בפיליפינים, מצאתי אגדה עממית שעוסקת בשנאה בין העכביש לזבוב, המספרת לנו על הכוחות הטבעיים של חיבור ופרידה בין המינים.

.

.

.

דמיינו קורי עכביש רב-ממדיים בשעות הבוקר המוקדמות, מכוסים בטיפות טל. כל טיפת טל מכילה את ההשתקפות של כל טיפות הטל האחרות, ובתוך כל אחת מההשתקפויות הללו נמצאות ההשתקפויות של כל שאר טיפות הטל — עד האינסוף.

כך מתאר אלן ווטס את התפיסה הבודהיסטית של היקום בתמונה פשוטה ומלאת יופי.

.

.

.

ממן (Maman, 1999), פסל ברונזה, פלדת אל-חלד ושיש של האמנית לואיז בורז'ואה, מוצב בכמה מקומות ברחבי העולם. זהו קישור נוסף שמצאתי בין דטורה לעכבישים. הכותרת היא המילה הצרפתית המוכרת ל"אמא", ושם האלה של דטורה הנקראת מומוי ומתוארת כאמא או סבתא.

בפילוסופיה הוודית, העכביש נחשב לכוח שמסתיר את המציאות האולטימטיבית באמצעות צעיפי האשליה, ואילו 'הרשת של אינדרה' משמשת כמטאפורה לתפיסה של חדירה הדדית, מושג הקושר בין כל התופעות, כל האירועים והמהויות שביקום. ברשת הזו, בכל קודקוד מצוי תכשיט רב-גוני, שכל אחד מהם משקף את כל שאר התכשיטים ברשת בצורה מושלמת. כל דבר שקיים קשור לכל השאר, ומשקף אותו במדויק ובאינסוף רבדים.

כפי שכתב ההיסטוריון טימותי ברוק ב"הכובע של ורמיר", כאשר אינדרה עיצב את העולם כרשת, הוא שזר פנינה בכל קשר, וכל פנינה לא רק שקשורה לזולתה, אלא משקפת כל פנינה אחרת במעגל אינסופי של קיום ותחכום. ברשת הזו, כל רעיון וכל אמת הם חלק בלתי נפרד מהשלם.
.
באופן דומה, מהתרבות ההודית הגיע השם דטורה, צמח קדוש שמקושר לאל שיווה. לא פעם דמיינתי את פרח הדטורה, פרח הרפאים, משולב עם דמותו הרוקדת של שיווה נטרג'ה. ביליתי שעות רבות בבהייה בברונזות עתיקות של שיווה, בעיקר בניסיון לראות אם פרח החצוצרה דמוי דטורה אכן משולב בכיסוי הראש המפואר שלו. המקרה המרשים ביותר שנתקלתי בו הוא הפסל המפואר מ-Thiruvalangadu, מהמאה ה-11, שבו שיווה הרוקד עונד על ראשו פרח חצוצרה בעל שלוש קומות, לצד גולגולת, קוברה, וסהר ירח.

(לכמה זני נוי של D. metel יש פרחים כפולים ומשולשים. תמונה של משתמש פליקר Badri Seshadri, שצולמה במוזיאון צ'נאי.)

פרח הירח הזה, שמקרין מסתורין, רפאים ותשוקה, קשור עמוקות למיתוסים הגדולים, לנחשים, זאבי ערבות, לסהר הירח ולריקוד הקוסמי של המציאות. וכשאני מסתכלת על החיוך החידתי של שיווה נטרג'ה, אני מבינה כמה מעט אנחנו מבינים את כוחות היקום האלו, ואולי לעולם לא נצליח להבין אותם במלואם.

כנראה רק האל הרוקד עצמו, שלקח את פרח הירח המסוכן תחת כנפיו, יידע את סודותיו הנצחיים.

.

מקורות:

Vermeer's Hat: The seventeenth century and the dawn of the global world
By Timothy Brook

The Datura Cult Among the Chumash - RICHARD B. APPLEGATE

Philippine Folk Tale: Mabel Cook Cole