בין ילידי שבט הזוני - פואבלו, ניו מקסיקו (ארה"ב) - הצמח דטורה אינוקסיה משמש בטקסים שמאניים מסוימים, והוא נקרא בשמם אנגלקיה [a-neg-la-kya]. במיתוס מקור הבא של צמח הדטורה, האלוהות מתבטאת בתור בנים תאומים של  אב השמש העולה

-

בימי קדם, ילד וילדה, אח ואחות (שמו של הילד היה אנגלקיה ושם הילדה אנגלקיצ'ה), חיו במרכז כדור הארץ, אך לעתים קרובות הגיעו לארץ החיצונית שם נדדו, תוך כדי התבוננות בקפידה רבה. את כל מה שהם ראו ושמעו, סיפרו לאמם כאשר חזרו.

הדיבור הקבוע הזה לא מצא חן בעיני האלוהות. כשפגשו את הילד והילדה, שאלו האלוהות, "מה שלומכם?", והאחים השיבו, 'אנחנו מאושרים' (לפעמים אנגלקיה ואנגלקיצה הופיעו על פני האדמה כזקנים). הם סיפרו לאלוהות כיצד הם יכולים לישון ולראות רוחות, וכיצד הם יכולים ללכת זמן מה ולראות אחר מי שביצע גניבה.

לאחר פגישה זו, הגיעה האלוהות הארצית למסקנה כי אנגלקיה ואנגלקיצה ידעו יותר מדי, וכי הם יגורשו לנצח מהעולם הזה. לפיכך, האלוהויות גרמו לאח ולאחות להיעלם מכדור הארץ לנצח.

במקום בו ירדו השניים צצו פרחים - פרחים בדיוק כמו אלה שהם עונדים בכל צד של ראשם כשהם מבקרים בכדור הארץ. האלוהות קראו לצמח a'neglakya, על שם הילד.

לצמח המקורי יש ילדים רבים הפזורים על פני האדמה, חלק מהפרחים נגועים בצהוב, חלקם בכחול, חלקם באדום, חלקם לגמרי לבנים – הצבעים המגיעים מארבע הנקודות הקרדינליות (Stevenson, 1915, p. 46).

 צמח דטורה משקיף על שמורת נחל בצת שבגליל המערבי

.

סיפור זוני אחר מתייחס גם לתכונת ראיית-הרוח של פרחי דטורה, המשמש

במקרה זה למטרת ציד-מאגי. תחת הכותרת "הנערה שקיבלה כוח דרך דטורה". הסיפור מתאר את התהפוכות של צייד צבאים ואחותו הצעירה שעזרה לו בציד על ידי מציצת פרח הדטורה. הקשר הסיבתי ההדוק בין פעולת מציצת פרח הדטורה של האחות, שהביא כנראה לאפקט משכר, לבין מזלו של האח הבכור בציד, מפורש שוב ושוב, במיוחד בחלקו הראשון של הסיפור. הצייד מתחתן עם שבע נשים, שכל אחת מהן מתגוררת באחת משבע הערים שבהן מתגוררים בני הזוני (ערים שהתקיימו בפועל בשטח הזוני המכונה Cibola). הראשונה מבין הנשים האלו היא למעשה מכשפה, עובדה שהצייד אינו מודע לה אך לא אחותו. אני מצטטת את החלק הראשון של הסיפור במלואו:

 

"הם גרו בקצ'אפווה. הצעיר היה צייד גדול והוא הרג צבאים רבים. הייתה לו אחות צעירה ובכל פעם שיצא לצוד צבאים היא הייתה יורדת למעיין בו גדלה הדטורה. היא אספה את הפרח ומצצה אותו ולגבר הצעיר היה מזל בציד הצבאים שלו.

אחת הבנות בקצ'אפווה רצתה להתחתן עם הצייד. לילה אחד היא טחנה אוכל תירס והביאה אותו לבית [של הצייד] שלה. הוא חיבב את הילדה והיא נשארה שם. היא הייתה מכשפה ואחותו של האיש ידעה זאת. היא לא הייתה מרוצה מנישואי אחיה. למחרת בלילה הלך הצעיר לביתה של הילדה ובילה איתה את הלילה. השכם בבוקר שלמחרת היא חזרה לביתה. למחרת בלילה הוא נסע להוויקו. הוא הלך לבית של ילדה מהאויקו. הוא בילה כל הלילה עם הילדה ההיא. למחרת הוא יצא לצוד צבאים. אחותו הלכה למעיין וקטפה את פרח הדטורה ומצצה אותו ואחיו הצליח מאוד בציד. הוא הרג צבי והלך הביתה. באותו לילה הוא נסע למאצקה. הוא הלך לבית של ילדה ממאצקה. הוא שהה איתה כל הלילה ולמחרת בבוקר חזר לביתו. באותו יום הוא יצא לצוד. אחותו הלכה למעיין וקטפה את פרח הדטורה ומצצה אותו ואחיה הצליח מאוד בציד. באותו לילה הוא נסע לפינאווה. הוא בילה את הלילה עם בחורה מפנאווה. בבוקר חזר לביתו. הוא יצא לצוד את הצבי ותוך כדי ציד אחותו הלכה למעיין בו גדלה הדטורה. היא קטפה את הפרח ומצצה אותו, ואחיה הרג צבאים רבים. הוא נסע להמפסה. הוא בילה את הלילה בביתה של ילדת האמפסה. הוא חזר לביתו. באותו יום הוא יצא לצוד. אחותו של האיש הלכה למעיין, קטפה את פרח הדטורה ומצצה אותו. אחיו הצליח בציד. בלילה הוא נסע לקוואקינה. הוא בילה את הלילה בביתה של חברתה של קוואקינה. למחרת חזר לביתו ויצא לצוד. אחותה הלכה למעיין שבו גדלה הדטורה. היא שלפה פרח ומצצה אותו. אחיה הרג צבאים רבים. הוא הלך לקאקימה. הוא בילה את כל הלילה בבית של חברתו של קאקימה. מוקדם למחרת בבוקר הלך הביתה לצוד. אחותו ירדה למעיין בו גדלה הדטורה. היא שלפה פרח ומצצה אותו. אחיו הרג צבאים רבים" (בנדיקט, 1935, כרך ב', עמ' 179-180). 2, עמ' 179-180). 2, עמ' 179-180).

 

מערכת היחסים בין השיכרון המושרה על ידי דטורה שחוותה האחות לבין ההצלחה הטובה במהלך ציד הצבאים של האח קשור לשיטות הציד הקסום (או קסם-קינטי) המבוסס על האמונה שאם יש ציד, זה כי אדון החיות או יצור על-טבעי אחר משחרר את המשחק לבקשת בני אדם. אלו הם פרקטיקות ואמונות עתיקות מאוד, שניתן למצוא להם עדויות בלא מעט מיתוסי מקור מרחבי העולם. המקור בעל החזון, שלא בהכרח חייב להישכר על ידי מי שיצוד את המשחק בפועל, נועד להביא את הפונה למגע עם יצורים על טבעיים. זה קורה, למשל, עם איהוואסקה בכמה קבוצות אתניות באמזונס:

"בקרב האשנינקה השמאן, על ידי שתיית קמארמפי [איהוואסקה] ובליעת סירופ טבק, הופך את עצמו ליונק דבש ובמסווה זה הוא מצליח להגיע לרוחות הקנייניות של החיות השונות שניצודו בצייד על ידי ציידים, ומבקש מהם לשחרר משחק לקהילה. אצל האשנינקה נשמת השמאן, כאשר היא מתנתקת מהגוף בגלל השפעת יאגה או חליטות חזון אחרות, היא הולכת לאדוני החיות השונות ומבקשת שיחרור של משחק. בשובו ממסעו האסטרלי, השמאן מציין בפני הציידים את הזמנים והמקומות שבהם הם יכולים למצוא את המשחק "משוחרר". (Samorini, 2021, עמ' 21).

ערוגת דטורה שגדלה מזרע אחד

 

הסיפור של שבט הזוני ממשיך עם האישה הראשונה, שהייתה מכשפה, שרצתה לנקום בבעלה על שנטש אותה על ידי נישואין לנשים אחרות, ולשם כך היא עושה הסכם עם האישה השנייה, זו של האוויקו. היא הופכת לינשוף וטסה לארץ אפאצ'י, ומבקשת מהם לתקוף את עיר הזוני קצ'אפווה תוך ארבעה ימים ולהרוג את בעלה.

לאחותו של הצייד יש תחושה מוקדמת והיא בנואשות מבינה שמשהו רציני עומד לקרות לאחיה. בכפר מכריזים על ציד ארנבות שיימשך מספר ימים.

בכל יום שהצייד הולך לצוד את הארנבת, הולכת האחות למעיין ואוכלת את פרח הדטורה. ביום השלישי לציד, האחות אוכלת את פרח הדטורה, היא מתפללת עבור אחיה ושומעת קול שאומר לה ללכת למקום שבו חיים אלי חיות הבר (או אלי החיות, אלוהויות בפנתיאון הזוני) ולבקש את העזרה שלהם. במקרה זה ניכרת פונקציה שונה של דטורה מזו הקסומה-קינטית (עבור ציד), שבה רוח הצמח נותנת עצות שימושיות למי שבלע אותה. כשהיא מתעוררת, הילדה יוצאת לדרך ופוגשת את אריה ההרים, הדוב הלבן, הגירית והזאב.

אלה נותנים לילדה חבילה עם חיצים וקשתות מיוחדים שימסרו לאחיה שכשהאפצ'ים מגיעים, הוא מגן על עצמו ובאמצעות אותם חיצים הורג את כל האפצ'ים שרצו להתנקש בחייו. אשת המכשפה, יחד עם זו של האוויקו, לא מוותרת ומנסה שוב לערב את האפצ'ים, המובסים שוב על ידי הצייד. ואז אשת המכשפה שולחת שמונה בנות עגור לבית בעלה וחוטפת אותו. הם מחזיקים אותו בביתם כבעלם במשך ארבע שנים.

האחות הנואשת הולכת למעיין ומוצצת את פרח הדטורה. ואז מופיעה פקודת הדטורה שנותנת לה קריסטל לשים בחגורתה ואומרת לה לבדוק מה יקרה: אם האבן תשחיר זה אומר שאחיה מת.

אז הילדה מערבת כמה ציפורים שמחפשות את אחיה: נשר, נץ, נשר, יונק הדבש, אבל אף אחת מהן לא יכולה למצוא את אחיה. עם זאת, הגביש אינו משחיר. בשלב מסוים בנות העגור נוסעות עם האיש לעיירה שלו, קצ'פאווה, כדי להשתתף בריקוד יאיא. הם מסווים אותו בתור גבר נאוואחו, אבל אחותו מזהה אותו ושניהם שוב מתחבקים.

אשת המכשפה ואשתו של האוויקו נפגשים שוב ואשתו של האוויקו מזהה שאין סיכוי להרוג את בעלה והיא כבר לא מתכוונת לתכנן כלפיו מעשים מרושעים, בניגוד לאשת המכשפה. בשלב זה אחותו של הצייד הולכת להאוויקו לבית אשתו השנייה, מפוחדת כי היא חושבת שהיא רוצה לפגוע בה מאז שהשתתפה בניסיונות לחסל את אחיה.

במציאות, לאחותה אין כוונה לפגוע בה ומצליחה לשכנע אותה ללכת איתה למקור שלה שם צומחת הדטורה. היא נותנת את הדטורה שלה, וכתוצאה מכך האישה השנייה מקיאה "את כל הדברים הרעים שבלבה, לטאות, תולעים, חרקים וג'וקים. היא שתתה ארבעה פעמים ושטפה את בטנה". באקט שמאני-קסום, אחותו של בעלה פותחת את החזה שלה, היא מוציאה את הלב ומחליפה אותו באחד שעשוי מטורקיז.

לאחר פעולת הטיהור הזו (פונקציה נוספת של דטורה הניכרת בסיפור הזה), אשתו של האוויקו הורגת את אשתו המכשפה ומתפייסת עם בעלה, בעוד אחותה הופכת את שמונה בנות העגורים לציפורי עגור, שעפות צפונה. מאותו יום שהה הצייד עם

אשתו של האוויקו, בעלת לב הטורקיז (בנדיקט, 1935, כרך ב', עמ' 179-186).

תורגם מהכתבים של האתנובוטניסט ג'ורגיו סמוריני