. 

בהיותו שייך למשפחת צמחי הלילה ונמצא באזור הים התיכון, המנדרגורה ידוע כבר מאות שנים כאחד החזקים והפעילים מכל צמחי המכשפות. במקור, אנשים האמינו כי למנדרייק יש שתי צורות: אחד זכר והשני נקבה. כמה בוטנאים חושבים שמדובר בשני מינים מובחנים כאשר אחד מכונה מנדרייק הסתיו יליד אזור לבנט פורח בחודשים דצמבר–מרץ והשני מנדגורה אופיסינרום שנמצא בשאר הים התיכון

 

Mandragora - mandrake

מאנגלית והולנדית התיכונה

 מאנ- נוצר מדמיון האדם המסמל אדם מיניאטורי

.דרגורה או דרייק שנלקחו מהמילה הארכאית דרקון המרמזות על כוחות הצמח הקסומים

במקורותינו מוזכר הצמח כבר בספר בראשית בסצנה עם ראובן בשדה החיטים והדרמה

מול רחל ולאה. השימוש המוזכר שם הוא השימוש הנפוץ בעבר הרחוק אך מוכר גם כיום אצל אוכלוסיות מסוימות, כצמח המגביר את כח הגברא אצל הגברים ואת פתיחת הרחם ומוכנותו לקליטת הריון אצל הנשים. מקור אחר המזכיר את פרי הדודאים מופיע בשיר

השירים

שמות נרדפים במקורות: יברוחי, סביסקי

בערבית: תופח אל מג'נון [תפוח המשוגעים]

.

.

את המאפיינים הרפואיים של המנדרייק ידעו המצרים כבר לפני 6000 שנה. המצרים כינו את שיקוי הדודא- 'מי החיים' והשתמשו בהם לשיפור הבריאות, המרץ ואריכות החיים. לדודא יוחס כוחות אלוהיים והוא הונח בפינה גלויה בבית. הושמעו אליו נדרים והדליקו

עבורו נרות

Drawing by Granger

 

צמחי הדודא מכילים אלקלואיד בשם היוסציאמין, מטבוליט משני שעובר דקרבוקסילציה בקיבה והופך לאיזומר בשם ליבו-אטרופין

הרעלה בשוגג עלולה להוביל לתסמינים שונים כמו הקאות, שלשולים, סחרחורות, ראייה

מטושטשת והזיות

  יש כמה יתרונות חיוביים לדודא הרפואי, כמו הקלה על כאבים ראומטיים, דלקות עיניים, משכחי כאבים וטיפול לפרקינסון

במאה הראשונה לפנהס כתב דיוסקורידס על השימוש בו כחומר הרדמה

תערובת מאלחשת שהכילה שורש מנדרגורה, אופיום, רוש עקוד וקיסוס שימשה את המנתחים בימי הביניים

במהלך התקופה הרומית היה ידוע יין דודאים או 'יין המוות' שהוצע לאנשים אשר נצלבו. אני מניחה שסימום עד לכדי מצב של תרדמת כמעט הופך את העונש העקלקל לנסבל יותר 

עבור רבים הייתה זו נוכחותו של אלקלואיד זה יחד עם צורתו החריגה של הדודא שהעלו חזיונות של קסם ועוצמה

 

 

בעבר האמינו שהדודאים הם אפרודיזיאקס רציניים (כל עוד המינון היה נכון אחרת התוצאה לא הייתה כל כך נעימה לשני הצדדים!)

היוונים הכינו שיקוי אהבה של מנדרגורה על ידי השריית השורש ביין וחומץ

הצמח נקשר לאלות היווניות אפרודיטה, קירקה ומדיאה שהשתמשו בשיקוי כדי להטיל כישוף על הארגונאוטים

בערבית המנדרייק ידוע בתור תפוח השטן והאמינו שהוא משלהב את אהבתו של האדם

אף נטען שאם גבר יישא את שורש הדודא בצורת נקבה בכיסו הוא יזכה באישה בה הוא חושק

 

הדודא גם התנהג כמו מבחנה עתיקה כפי שמסופר באגדת המלך הרמונס שרצה יורש זכר אך היה נחרץ בסירובו לקיים יחסי מין עם נשים. המלך הורה ליועציו למצוא פיתרון אחר. האסטרולוגים שלו, בשעה מבטיחה לקחו את זרע המלך והניחו אותו על פירות המנדרגורה. באמצעות אלכימיה נוצר ילד-זכר לשמחת המלך

.

לא רק שהמנדרגורה יכולה לעזור בפריון האישה, היא שימשה גם בלידה. למשל השורש הונח על צלחת וניזון מחלב או יין אדום בימים מיוחדים כמו בכל יום שישי. לאחר מכן ניתן היה להאכיל את החלב או היין ששימש לרחיצת הדודא לנשים בהריון

יש מסורות שמציעות לשים את השורש מתחת למיטת האישה בצלחת מלאה חלב מעורבב עם חלב אם. האמונה הרווחת בשני טקסי דודא אלו הם כמקלים על לידה ומגנים על אמהות ותינוקות

אחת האגדות החזקות ביותר נוגעת לצרחה הקטלנית שפולט הדודא בשעה שנשלף מהאדמה וכיצד להימנע מלהיות קורבן שלה\שלו

במסכתו של תיאופרסטוס שנכתבה בסביבות שנת 230 לפני הספירה הוא מסביר כיצד לבחור את הדודא הנכון כדי להימנע מקללתו. הוא יעץ לשרטט שלושה עיגולים סביב הצמח עם חרב של ברזל בתולי ואז לפנות חלקים חלקים של השורש. לאחר שחתך את החלק השני, על הקוטף לרקוד סביב הצמח תוך כדי מלמול לחשים ופואטיקה הנוגעים לתעלומות האהבה. יש להשתמש רק בחרב לחיתוך השורש

סיפור מאוחר יותר שכתב ההיסטוריון היהודי רומאי יוספוס (37 עד 100 לספירה) היה הראשון שהזכיר את השימוש בכלב להפקת הצמח. הוא הורה לחופר לחפור סביב השורש עד לחלקו התחתון. לאחר מכן יש להדק כלב מורעב על ידי חבל לשורש הדודא ואז לעודד אותו לשלוף את הצמח על ידי הנחת חתיכת מזון ממש מחוץ להישג ידו. הצעקה של הדודא תהרוג את הכלב במקום את אדונו, והמנדרייק יהיה בטוח לטיפול

מנהג זה של שימוש בכלב להסרת שורש הדודא היה עדיין בשימוש במאה ה -13 כפי שהעיד אבן אל ביתר- מורה של צמחי מרפא. הוא כתב שהכלב במקרה זה שרד את הצרה. בגרמניה האמינו כי הכלב צריך להיות שחור לחלוטין ללא פגמים

קמעות דודאים הפכו פופולריים מהר מאוד. אנשים האמינו שהם מביאים עושר, פופולריות ויכולת לשלוט בגורלם של אנשים אחרים ושל עצמם. האמינו כי שלמה המלך חבש חותם של שורש דודא שאיפשר לו להשיג ריבונות על נפשות ושדים

 

 

מבשלת המכשפות המפורסמת הייתה עשויה סולנום שחור, שיכרון שחור, אטרופה וכמובן מנדרייק. תבשיל כזה היה כמובן קטלני ולכן לא ניתן היה לבלוע אותו. היה צריך למצוא אמצע איפשהו שבו המשתמש יכול להשיג את האפקט המקסימלי מבלי למות. ישנם רק שני מקומות בגוף שמתאימים- בתי השחי ואברי המין. בגדי נשים באותה תקופה הקשו מאוד על מריחת המשחה על בתי השחי שלהם ולכן נותרו עם אלטרנטיבה אחת בלבד. על מנת להשתמש בו כ-נר ואגינלי  היה צורך למצוא כלי מתאים ולכן

השתמשו בכלי שהיה זמין בקלות - ידית מטאטא

לכל החברים הזכרים...ידית המטאטא המשומנת במשחת תעופה מתאימה גם לשימוש רקטלי

 

כותב הכותרות מימי הביניים של המכשפות ג'ורדנס דה ברגמו במאה ה -15 הצהיר כי

שמע מכשפות מתוודות שהשתמשו במטאטאים כדי להכניס שיקוי ל'מקומות השעירים שלהם' מה שאפשר להן לעוף גבוה יותר

ג'ובאני דלה פורטה במאה ה -16 אישר כי הוא היה עד לאישה שהחילה את המבשל על גופה ואז היא עברה על פני הים וההרים

 

מכיוון שהמשחה הכילה מרכיבים הידועים כגורמים להזיות עזות, אין זה מפתיע שהנשים האמינו שהן טסות, מה שיותר מדהים ואמיץ מבחינתי, הוא שרובן לא הרעילו את עצמן  לפני שנעצרו והוצאו להורג על המוקד

 

המיתוסים סביב הקשר בין הדודא לכישוף הם רבים. האמינו שאם מכשפה מתעלסת עם שורש הדודא היא הולידה צאצאים שלא יכלו להרגיש אהבה אמיתית ולא היו להם שום נשמה . רבים מהסיפורים סותרים זה את זה אך הם מראים כיצד לאורך מאות השנים המנדרגורה נתפס ככלי על טבעי חזק ומסוכן. למרות שהיום אחיזת הדודא מסוכנת הרבה  פחות, המוניטין של הצמח לכישוף נותר בלתי שבור מכיוון שהוא עדיין ממלא תפקיד חשוב

בכישוף מודרני