הנוכחות הגוברת של צמחים דקורטיביים, פרחים חתוכים, אלבומי פרחים, קישוט פרחים, בתוספת של פרחים כז'אנר בשירה, סיפורת וציור הגיעה לשיא במהלך התקופה הוויקטוריאנית.

אני מתעניינת במיוחד באופן שבו השינוי הזה בהשקפה התרבותית של צמחי צללי-הלילה הופך לקריאה שמתייחסת לנושא כ'בוטניקה סנטימנטלית' - כל אותן יצירות שהתמקדו בסימבוליזם, מיתיים או רומנטיים, במקום הייצוגים המדעיים למהדרין, של צמחים ו'פרחי הרוע'.

עם מערכת הסיווג הבוטנית-מינית של לינאוס, שנטה לחזק קשר סמלי ישן הרבה יותר של פרחים עם נשים... בהתחשב בנטייתה של התרבות הוויקטוריאנית לסנטימנטליזציה ולאנתרופומורפיזציה (האנשה) של צמחים למרות או אולי בגלל, תפיסת העולם המדעית של התקופה ההולכת וגוברת. לא מפתיע לגלות שהסולניות תופסות מקום לא יציב בשיח של המאה התשע-עשרה או העשרים.

המחקר שלי הוא לאתר את המקומות שתופסים הסולניים בשיחים השונים עד ובמהלך 'המאה של דארווין', כדי לגלות אילו דפוסי התייחסות מתרחשים ולבסוף, לקבוע מה המשמעות של הרעיון של 'משפחת צללי לילה' עבור ויקטוריאנים.

כאשר לינאוס החיל רשמית שם מדעי על הצמח בשנת 1753, הוא הכיר באופי הרעיל שלו וגם בערכו החברתי. השמות אטרופין ובלדונה מתייחסים שניהם להשפעות של קומפלקס תרופות זה.

הראשון נגזר מאטרופוס - אחד משלושת הגורלות במיתולוגיה היוונית - כתוצאה מהשימוש בו כרעל במהלך ימי הביניים. האחרון מתייחס ליכולתו להרחיב את עיניהן של "גבירות יפות". שניהם משמשים כיום ברפואה כחומר נוגד עוויתות, במיוחד לפרקינסון, כאשר מינון ממוצע של אטרופין הוא 0.5 מ"ג. משתמשים שרדו מינונים של יותר מגרם, אך ההשפעות נראות רעילות ברוב המקרים של 10 מ"ג, או יותר ולא מומלצים.

The Three Fates, tondo by Hans Vischer, c. 1530 

במיתולוגיה היוונית, שלושת הגורלות או שלושת אחיות הגורל, (Moirai) והמבוגרת מבין השלוש אטרופוס שלטו בגורל כל חי, כאשר קלותו  טוותה את חוט הגורל, לאכסיס מטילת הגורל קבעה את אורכו ואטרופוס החליטה על אופן מותו של האדם וגזרה את החוט שיש לכל חי בהתאם לאורך שנקבע לו. גזירתו של החוט הביאה למותו המיידי של האדם.

במקבת של שייקספיר, האחיות המוזרות (או שלושת המכשפות), הן נביאות, שמושרשות עמוק בשני עולמות המציאות והעל-טבעי. יצירתם הושפעה מהפולקלור הבריטי, הכישוף והאגדות של הנורנות והמוירות. 

שלושת המכשפות מסמלות את צמחי הבלדונה, דטורה ושיכרון.

Three Witches, MacBeth, by James Henry Nixon,

British Museum,1831. 

תפוחי סדום נחשבים קשורים לצמח והשם בלדונה מתעד אמונה טפלה ישנה שבזמנים מסוימים, רוח הצמח לובשת צורה מהפנטת וחביבה יתר, כזו שמסוכן להסתכל לה בעיניים כי מבטה יגרום לשיגעון ואקסטזה. 

 רומנטיזציה של חולי ומוות- האישה השברירית והחיוורת הופכת לסמל מין

מחלת השחפת התבטאה בחיוורון, רזון קיצוני, הזעה מרובה ואישונים מורחבים שהובילו לעיוורון. נשים ונערות מהמעמדות העשירים יותר ביקשו להידמות לגיבורות הטראגיות שהפכו לסמלי המין של התקופה ואף ניסו לדמות את השפעות המחלה בעזרת אביזרי אופנה וקוסמטיקה טבעית. הן החלו למרוח אבקות לבנות על עורן שהלבינו את העור והבריקו אותו, הן טפטפו לעיניהן טיפות של אטרופה שהרחיב את האישונים וגרם לעיניים להבריק ולעזרת הרזון הקיצוני באו המחוכים.

La velada, Rafael

טיפוח:

בית גידול מועדף: חורש שטוף שמש או גדת נהר, גובה נמוך, אקלים ים תיכוני, אדמה לחה, בסיסית, מנוקזת היטב, סידית וחולית. מעט מדי מים יגרמו לענפים מתים, יותר מידי מים יגרמו לריקבון בשורש. מעדיף שמש מלאה או צל חלקי. זמן פריחה הוא אמצע הקיץ עד סוף הסתיו.

זמן נביטת זרעים: שלושה ימים עד שמונה שבועות תלוי זן. שיטות נביטת זרעים: זריעה בקופסת פלסטיק תוך כדי שימור לחות ואיוורור יומי.

קציר:

בלדונה תפרח מיוני עד תחילת דצמבר. 

ביוני של השנה השנייה אפשר לחתוך את הצמחים עד סנטימטר אחד מעל פני האדמה כשהם פורחים. בשנים טובות יבול שני יהיה מוכן לקטיף בספטמבר. אפשר לקצור את השורשים בסתיו של השנה הרביעית, ולקבוע צמחים חדשים במקומם.

את החלקים שנקטפו יש לייבש במהירות בשמש. עלים נבולים או דהויים מכילים כמויות קטנות של אלקלואידים. קציר עלים מצמחים בני שנתיים עד ארבע ותנאי שמש יבשים מייצרים יותר אלקלואידים. 

 ATROPA LUTEA

תרופת הבלדונה של צ'רלס:

צ'רלס בארנס (1862–1947) ערך ניסויים בתרופות לאלכוהוליזם והתמכרות לסמים, וסייע בעריכת חקיקה לפיקוח על סמים בארצות הברית בתחילת המאה ה -20 .

המרכיב הראשון היה מיצוי בלדונה, המרכיב השני בתערובת היה דליריאנט נוסף, Hyoscyamus niger, שיכרון שחור והמרכיב השלישי היה קליפת גזע-עץ ממשפחת הפיגמיים בשם זנטוקסילום.

המינון שניתן נקבע על ידי התגובה הפיזיולוגית של כל מטופל. כאשר הפנים סמקו, הגרון התייבש והעיניים התרחבו, כמות התערובת צומצמה או נעצרה. התערובת ניתנה כל שעה, ביום ובלילה, במשך כמעט 50 שעות. סיום הטיפול סומן בשפע הצואה ואז ניתן שמן קיק לחולה כטיהור נוסף. הטיפול תואר גם כ- "puke and purge".  אלה היו תרופות מהמאה ה -19 בהרכב משתנה. המסה הכחולה כללה כספית, ונקבעה עבור שפע של מחלות המקושרות להתנהגות תלותית.

'אופליה', ג'ון אוורט מיליי, 1851.

משחות תעופה: 

הרבה נכתב על הקשר בין אלקלואידים פסיכואקטיביים של טרופנים לבין כישוף באירופה של ימי הביניים. בעבר האמינו כי מכשפות השתמשו בעשבים רעילים במשחות תעופה, שאותן הן מרחו לכאורה עבור עזר בתעופה להתכנסויות עם מכשפות אחרות או למטרת שיכרון פרטי. עוד מספרים שנשים וגברים שעסקו בתוכן מאגי, למדו להשתמש ואולי לנצל תרכובות כאלה ללא פחד מוות הקשור לבליעת התרכובות הקטלניות. הם למדו ששילוב התרכובות האלו עם שמנים או שומנים ולאחר מכן מריחה על העור אפשרו את ספיגתן במחזור הדם שלהם ללא ההשפעות הקטלניות של צריכה דרך הפה. פירות היער מפתים ומתוקים עם תסמינים שעלולים להופיע באיטיות, אך נמשכים מספר ימים. 

כמויות קטנות של בלדונה הן תרופתיות, כמויות בינוניות הן פסיכוטרופיות, וכמויות גדולות הן קטלניות. ללא ניתוח אנליטי של כמות האלקלואידים בדגימה מסוימת, מרקחות עשויות להשתנות במידה ניכרת בתכולתם ובעוצמתן, מה שהופך אותם לניסויים לא בטוחים.

 אטרופין נמצא בשימוש קבוע ברפואה המודרנית לצורך החייאה. מכיוון שהוא מגביר את קצב הלב, אטרופין יכול להחיות אדם שלבו הפסיק לפעום.

מכיוון שהרעלות צל-לילה קטלני המוביל למוות לעתים רחוקות מאוד בימינו, האם נוכל להמשיך לקרוא לצמח קטלני? זה עשוי להציל יותר חיים ממה שהוא הורג! אולי כדאי שנשנה את שם הצמח הזה כדי לכבד את החיים שהוא הציל ולא את החיים שהוא לקח.

פלסטרים של בלדונה נכנסו לשימוש נפוץ במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עבור מגוון רחב של מצבים, כולל עצבים, דלקת מפרקים, כאבי שרירים וגב ושחפת.

השפעות כוללות יובש בפה וצמא, קושי בבליעה ובדיבור, ראייה מטושטשת עקב אישונים מורחבים, הקאות, האצת קצב לב, נמנום, דיבור מעורפל, הזיות, בלבול, חוסר התמצאות ודליריום. 

רבים מהמתרגלים מימי הביניים שהשתמשו בצמחי הזיה כנראה חוו הזיות חיות ביותר הכוללות ריחוף ליעדים שבהם חוו מצבים רגשיים ופעילויות גופניות רבות. עדי ראייה מהתקופה קובעים כי הכוח והעוצמות של הזיות כאלו, במיוחד התמונות החיות שצוירו, הותירו את המכשפות עם זיכרונות שבעיניהם היו אמיתיים כמו כל זיכרון אחר, עד לכדי הודאה ולקיחת אשמה במשפטי המכשפות המפורסמים.

קרלו גינזבורג ואחרים טענו כי משחות המכשפות היו תכשירים שנועדו לעודד חלומות הזויים, הסבר אפשרי להכללה של בלדונה ואופיום במשחות התעופה נוגע לאנטגוניזם הידוע בין אלקלואידים טרופנים של בלדונה (סקופולאמין) ואלקלואידים אופיאטים בפרג האופיום, Papaver somniferum (ליתר דיוק, מורפיום), אשר מייצרים מצב דמוי חלום בשם היפנוגוגיה או חלומות מוגברים בזמן שהמשתמש ישן. אנטגוניזם זה היה ידוע ברפואה העממית ונדון בנוסחאות הרפואה המסורתית. בלדונה בולטת גם בחוסר החיזוי של ההשפעות הרעילות שלה.

Ecstacy – Deadly Nightshade Cults

 כמה מהאיזכורים הראשונים על צללי הלילה נמצאים בקלאסיקה היוונית והרומית. האל דיוניסוס או בכחוס הרומי היה אל היין והאקסטזה. הייתה לו כת קצת שערורייתית. הם רקחו יין מיוחד, שנקרא יין בכחוס. חוקרים מאמינים שהיין הכיל ענבים, דובדבני בלדונה ועשבים נוספים. כקבוצה, הכת הייתה שותה את היין ונכנסת למעין מצב אקסטטי, דמוי טראנס. בחגיגות האביב הרבו לשתות יין ולהכינו, כך הפך דיוניסוס לאל המזוהה עם יין וצמח הגפן. בפולחנים שנערכו עבורו הרבו לעסוק בפעילות מינית ובאורגיות, וכך הפך דיוניסוס לאל הפריון. האורגיות של דיוניסוס נחגגו בתראקיה בדי נשים שהתהלכו ביערות בתקופת החורף, כשהן לבושות עורות בעלי חיים תוך כדי תיפוף וריקוד. הריקודים הביאו את הנשים לכדי איבוד חושים והשתוללות ששיאה היה קריעה לגזרים של שור המסמל את דיוניסוס ואכילת הבשר חי.

מה עוד הייתם מצפים מאלוהי היין והאקסטזה?

הנטיות המאגיות של אטרופה בלדונה משמשות להשראת חזונות וסיוע בתעופה אסטרלית.

 *אין לראות בכתוב כהמלצה לשימוש או בהכללת מידע או תכנים המופיעים באתר או באתרים אחרים אשר האתר מכיל קישורים אליהם כהקניה למשתמש של המלצה באותו מידע או תכנים.

מקורות:

  The Language of Flowers by Beverly Seaton

Dale Pendell's Pharmako/Gnosis: Plant Teachers and the Poison Path

Christian Rätsch's The Encyclopedia of Psychoactive Plants  

https://www.botanical.com/botanical/mgmh/n/nighde05.html

https://www.wikizero.com/en/Charles_B._Towns

מקורות מידע נוספים:

https://www.infomed.co.il/drugs/scopolamine

https://www.infomed.co.il/drugs/atropine/