היסטוריית שימוש בעולם הישן 

Teonanacatl 

 בשר האלים בנוואטל, שפת האצטקים

היסטוריונים מהמאה ה -16 דיווחו כיצד בשר האלים נצרך בהכתרתו של מוקטזומה השני,  שמלבד היותו בן אצולה, היה כהן במקדש לאל המלחמה האצטקי

Huitzilopochtli

אחד מהארכונים הרשעים יותר שיצאו מעולם הדמיון והדת

הפטריות נאכלו עם דבש בעלות השחר לצד משקה קקאו. חלק מהילידים שרו ורקדו, חלקם הלכו לחדרם והתבודדו במחשבותיהם, אחרים ראו בחזונם את מותם ורבים חזו ייסורים הזייתיים כמו להאכל בידי חיות בר, חלק דמיינו שהם לוכדים שבויי מלחמה, חלקם חזו בעצמם עשירים או שיש להם עבדים. רבים חזו שהם ביצעו מעשי פדופיליה וניאוף וראשם נכרת על עבירה זו כמו על עבירות אחרות של גניבה ורצח. אחרים טוענים שפטריות הוגשו לדיפלומטים אורחים וראשי מדינות כדי לראות את התוצאה של בריתות או מלחמות עתידות

בקרב האצולה, הרעלות של הנפש מכל סוג נדחקו הצידה. נזירים לא אכלו פטריות ובליעתם המטשטשת הוחלה על בני אצולה חתרניים ובנים מופרעים

חוזי עתידות ושאר סוגי המכשפים גם אכלו פטריות, אך הם נחשבו למנודים חברתית וכאלו שהיה צריך לסבול את חברתם

אחד המעמדים החברתיים הגבוהים שהשתמש בפטריות בחופשיות ולא בחסות השליט המקומי היו שייכים לפוצ'טקה, סוחרים המייבאים סחורות למרחקים ארוכים, הם סחרו בקקאו בין היתר. הפוצ'טקה כנראה היו בני מאיה או טולטקים, אך האצטקים היו תלויים ביבוא שלהם כך שהם נאלצו לשמור על סוחריהם מאושרים

 מעבר לאכילת פטריות פסיכדליות, מונטזומה ואורחי סעודתו השתתפו בטקסים בהם אלפי לבבות שעדיין פועמים, נקרעו מבני אדם חיים והוגשו באדיקות לאל הפראי שלהם

יוצילופוצ'טלי, ישות שמש שדרשה מנחות דם יומיות כ'מזון', ואם הטקסים היו מבוצעים באדיקות, הוא הבטיח למתפלליו לא פחות משליטה עולמית

צאו מתוך הנחה שזוהי ברית קונבנציונלית המוצעת על ידי אלי מלחמה בכל העולם ובכל ההיסטוריה של האלים האלו

סכיזופרנים או אנשים עם הפרעה כפייתית-טורדנית שומעים לעתים קרובות קולות המבטיחים תגמולים דומים על צייתנותם הבלתי פוסקת לפקודות מטורפות לא פחות

 ההיסטוריה של טאונאנקטל בעולם החדש

בספר 'פטריות פסילוסיבין מסביב לעולם' מתאר פול סטמטס למעלה משישים מינים של פטריות פעילות, ובמילים שלו- 'מתגלות עוד בכל שנה'. חלק מהזנים המוכרים יותר הם פסילוסייב קובנסיס, פ.אזורסנס, סמילנסאה, סטונזי, הוגשאגני, טמפאננסיס, אצטקרום, זאפוטקרום, פנאלוס ועוד רבים

ניתן לקבץ פטריות לקבוצות של אוהבי דשא, חובבי עצים ואוהבי גללים

בעוד שהכוחות האפלים תמיד השתמשו בסמים לצורך מניפולציות באמונות אנושיות, פסיכדלים פוגעים בסופו של דבר ברווחתם של אלים. כתושבי מרחב התודעה האפלה, הם לא יכולים לעמוד במודעות אינטיליגנטית שממשיכה להתרחב מכיוון שבסופו של דבר, האינטליגנציה המתרחבת שלנו מפסלת אותם במקום בו הם גרים – ממלכת הדמיון 

לאצטקים הייתה אגדה נבואית על האל שלהם קווצלקואטל (יריבו של יוצילופוצ'טלי), שעזב את מקסיקו מאות שנים קודם לכן בסירה שהפליגה מזרחה. ישות זו, שהוצגה כאיש לבן מזוקן, אמר שהוא ישוב להחזיר לעצמו את ממלכתו בשנה "קנה אחד" של לוח השנה האצטקי, כלומר 1519, באותה השנה בה הופיע קורטז והצי שלו על חופי ורקרוז

כאשר האירופאים הופיעו בדיוק בזמן, ההשפעה הפסיכולוגית על האצטקים הייתה הרסנית.  ואכן, הניצחון הקל יחסית של קורטז בקושי יכול היה להתקיים ללא התקיימות התחזית המוזרה הזו

למרות שהגרסה האכזרית של הכובשים הספרדים לנצרות הייתה לעיתים רחוקות דת של אהבה ואחווה, לטענתה. היא עדיין שיפור ביחס לסטטוס קוו של יוצילופוצ'לי שדרש לבבות אדם

קבבחומר פסיכדלי, אותנטי והיסטורי כמו התחזית המפורסמת שהפילה את מונטזומה מכסאו.  בגלל שצמחים פסיכואקטיביים שיחקו חלק גדול בתאולוגיה של מקסיקו הפרה-קולומביאנית, כמו המקרה המתועד של הנבואה, סביר להניח שאמונה זו עוצבה דרך בליעה חוזרת של של פטריית האל שלהם

טרנס מק'נה נהג לדון בעניינים כאלה, נראה שחווייות הפסילוציבין שלו טוענת כי יש סוג של יקום מקביל שבכלל לא דומה ליקום שלנו, הוא מאוכלס בידי יצורים בעלי כוונה ...והפגישה איתם בד"כ גורמת לאנשים לחוש צורך לקחת את הפילוסופיה שלהם ברצינות

מבחינה היסטורית, בני אדם העדיפו תמיד את הנוחות של פרדיגמות ישנות מפני אתגר מתחדש. בעלי עניין בסטטוס קוו לא רוצים לחדש ברצינות את הפילוסופיה שלהם

עד כמה שידוע לי, סידורים מחדש כאלה נכפים עלינו תמיד

בסוף שנות אייזנהאואר, הסטטוס קוו האמריקאי היה זקוק לסידור מחדש.  למרות שאיש לא סגד יותר ליוצילופוצ'טלי בשמו, רוחו שומנה על הסכסוכים בווייטנאם ומלחמת הזכויות האזרחיות. הזמנים קראו לשינוי, ותרופות פסיכדליות עומדות לשמש השראה כדי להשפיע עליו  

אחת הדרכים לפרש מהלך כזה היא ש"ישויות בעלות כוונה" מהממלכה הדמיונית, עמדו להשתמש במין פטרייה (ועוד כמה חומרים אחרים) כדי לדחוף את ההיסטוריה לכיוון חדש לחלוטין. אך תחילה היה צריך להעמיד את הזרזים הפסיכדלים לרשות האדם

אינדיאנים ממקסיקו השתמשו בפטריות פסילוסיבין באופן שמאני במשך מאות, אם לא אלפי שנים, אך הם היו ידועים למדע המערבי רק מאז 1953, כאשר גורדון ווסון ואשתו ולנטינה גילו מחדש את צריכתם הטקסית בכפר נידח בוואחקה

המסע של ווסון קרה בערך חודש-חודשיים אחרי שאלדוס האקסלי החל לצאת לטיולי המסקלין הראשונים שלו, אשר הביאו לפרסום 'דלתות התודעה' שנה אחרי

בקיץ הבא, יוני 1955, ווסון אכל את פטריות הפסילוסיבין הראשונות שלו, ובמאי 1957 פרסם  את חוויותיו במאמר במגזין 'לייף' , מאמר שהשפיע על המונים

בשנת 1958 אלברט הופמן בידד, נתן שם, ואז סינתז את האלקלואידים הפסיכואקטיביים של פטריות הקסם, פסילוציבין ופסילוצין

עד שנת 1959 ההתעניינות בפוטנציאל האנושי של חומרים חדשים (עבורינו), התרחבה במהירות בחוגים מדעיים, אינטלקטואליים ואמנותיים  

הרקטה הפסיכדלית של שנות השישים נולדה ונבנתה

הספירה לאחור לזמן ההשקה תקתקה בשקט עוד שנה שלמה, כאילו ההיסטוריה נאלצה להמתין עד שהעשור החדש יתחיל. ואז, בקיץ 1960, פסיכולוג מהרווארד בשם טימותי לירי שהיה בחופשה במקסיקו, חווה את החוויה הפסיכדלית הראשונה שלו - פטריות פסילוציבין

אותם פטריות מעטות היו הניצוץ שהצית את הפתיל, והעשור התחיל להתפוצץ- 7 שנים מאוחר יותר בהתפרצות האור של 'קיץ האהבה' המפורסם בסן פרנסיסקו, שהרגיש בעיני רבים כמו הטוב בהתגלמות שיא באותה תקופה

כמובן שרוב הפסיכדלים הוכרזו כסמים מסוכנים מסעיף 1 בשנת 1966, אך עד תאריך מאוחר זה, כולם חגגו בציבור. הסצנה התדרדרה בהדרגה מנערות שמנמנות בשמלות סבתא שמעבירות פרחים לאופנוענים לבושים מעילי עור

אולי אם איזה רופא אליל אמזוני זקן היה הגורו שלהם במקום טימותי לירי, אולי העידן היה יכול לחיות עד היום עם חניכה ראשונית...או שלא

בהתחשב בהתלהבותו של לירי ממסורות ילידיות, אופי ליברלי ובאמונה התמימה ככל הנראה בטבע האנושי, כמעט ביד אחת הוא פתח את מוחם הלא מודע של ההמונים כמו פחית תירס

ההמונים לא היו מוכנים לכך כמובן, אבל הסטטוס קוו קיבל מכה מכרעת.  למרות שמעולם לא שילבנו באמת את האידיאלים לשלום ואהבה של קיץ 67 , לטוב ולרע, התודעה האנושית לעולם לא תשוב להיות זהה לחלוטין

הקסם של שנות השישים והפסיכדלים התגלגל למגיפת הקוקאין של שנות השבעים, אשר בתורה ירדה לעידן של "פשוט תגיד לא" של שנות השמונים ולסטטוס קוו חדש לגמרי שמתחנן להשתחרר מהשינוי ההמוני בתודעה

מתוך הכאוס הזה הגיח טרנס מקנה, גורו סמים בניינטיז, שהחזיר את החוויה הפסיכדלית למקום של כבוד לאחר שנים של בלבול ודוגמה. יש לציין שהמועדף שלו הוא פטריית הפסילוציבין

למרות שלירי התחיל במחקר פסילוסיבין, הוא כמעט מיד עבר ל-ל.ס.ד, כאשר אותה מולקולה הפכה נגיש עבורו

יתכן שהבדלים משמעותיים בין החוויות הפסיכדליות של שנות השישים ביחס לשנות התשעים עשויים להיות בהבדל בין שתי התרופות האלו

לסד היא המולקולה שנבחרה בשנות השישים

פטריות הזיה לא היו פופולריות בתת-תרבות הסמים של אותה תקופה, בעיקר בגלל שלא היה הרבה מזה.  קשה לסנתז אותן, ולא הייתה ידועה באותה תקופה דרך קלה לגדל את הפטריות.  עם הרבה חומצה טובה בהישג יד, התעסקות בתרבות הפטריות לא הייתה בעדיפות גבוהה

מספרים שסוחרים טבלו לעתים קרובות פטריות שקנו בסופרמרקט ב-לסד כדי למכור ברחוב כפטריות קסם, הפסילוציבין האותנטי לא היה זמין עד אמצע שנות השבעים, כאשר האיכות הירודה של פסיכדלים ברחוב הפכה את חוויתם לרולטה רוסית

אם רצית לחוות את החוויה מבלי לסכן את נפשך וגופך, היית צריך לגדל זרז משלך.  בשנת 1976 התפרסם ספר קטן, 'פסילוסיבין:מדריך למגדלי פטריות קסם', תחת שם בדוי בלתי סביר של o.t oss ו- O.N.  Oeric, שמות שנבחרו כדי שפרסומם יופיע בביבליוגרפיות מיד לפני עבודותיו של חוקר הפסיכדליה, ג'ונתן אוט

כיום ידוע בציבור כי מחברים אלה היו טרנס ודניס מקנה

לראשונה הוצגה לציבור שיטה פשוטה יחסית לגידול פטריות.  זה נחשב ככל הנראה על ידי המחברים כמעשה מוסרי, דרך לשחרר אנשים מהקפיטליזם העילג של סוחרי הרחוב ולהעצים אותם כדי לכרות ברית שמאנית עם הפטרייה עצמה.  עד אז צבר מקנה מספיק ניסיון עם מינים של פסילוסייב קובנסיס בדרום אמריקה כדי להבין שזה לא רק תחליף בטוח לחומצה ברחוב, אלא אנתאוגן אמיתי, אפילו "ישות בפני עצמה שקידמה באופן פעיל את התפתחות התודעה האנושית

הפטריות אמרו בבירור, "כשהמין יתכונן לצאת לכוכבים, כדור הארץ ייעורער עד תומו." כל האבולוציה דחפה לרגע זה, ואין דרך חזרה. מה שעומד לפנינו הוא מימד של כזה חופש והתעלות, שברגע שהמקום או הרעיון לחזור לרחם יהיה מגוחך, אנחנו נחיה בדמיון

אני חושב משמע אני קיים -בדמיון, כבעלי גישה שמאנית לתחום הדמיוני

במקרה כזה, "היציאה לכוכבים" הופכת למטאפורה לכניסה לחלל הפנימי ולא החיצוני. שלא כמו מקנה, אני לא מאמינה שזה אפשרי באופן ריאלי שמספרים משמעותיים מאיתנו יכולים לעזוב פיזית את כדור הארץ, אבל אולי הגיע הזמן להחליף את הצורך של גלגול פיזי בתחומים מורחבים יותר

זהו מסר שונה בתכלית מהמנטרה "הידלק, התכוונן, ותנשור" של לירי משנות השישים.  במסגרת מערך זה, החוויה הפסיכדלית קיבלה נימוסים פוליטיים שלמרות שהיו תואמים את הרוח המהפכנית של התקופה, הם עוררו כצפוי דיכוי מודיעיני ולכן המחקר בזמנו היה אסור

לא היה נפוץ בזמנו השיח הפסיכדלי על ישויות וקולות פנימיים עד שמקנה החל לחלוק את הפטריות שלו ואת חוויות הד.מ.ט בשנות השמונים והתשעים.  זה היה כמעט כאילו כוחות פנימיים חיכו לנו (ולכוכב הלכת) כדי להתכונן לקראתם.  בזמן כתיבת שורות אלה, ממלכת הדמיון הוא מוקד העניין הרציני ביותר עם פסיכדלים (בניגוד לשימוש למטרת בילוי).  מקנה מדמה את עצמו למלח טרוף שחזר לציוויליזציה כדי לספר על העולם החדש והמופלא שראה טיפה מעבר לאופק.  המטאפורה היא תמונה שמתפתחת לחקירה של טרה אינקוגניטה עכשווית זו אינה מותנית בספינות מפרש או בחסות של מלכים, שלא לדבר על גישה לספינות חלל או לתקציב של טריליון דולר של נאס"א.  מי שמוכן לאכול חמש גרם מיובש של פטריות פסילוסיב קובנסיס יכול להיכנס לתחום הדמיוני ולוודא בעצמו אם הדיווחים אודותיו נכונים.  בשלב זה עלי לחשוף נטיה אישית ביחס לפטריות הנדונות כאן.  מניסיוני, פטריות קסם הן הזרזים היעילים ביותר ביצירת חזיונות דמיוניים שהתנסיתי בהם עד היום.  אין מצב שהייתי שוקלת לשתות דטורה,  זרעי מורניג גלורי וקקטוסים הופכים אותי יותר מהפחד גבהים שלי, והאנלוגים של האיוואסקה עדיין לא השתכללו.  זה משאיר פטריות - קלות יחסית לגידול, לא קשות לבליעה (קצת טעם של אדמה), לעיתים רחוקות מייצרות בחילות רציניות, וייצור עקבי למצב תודעתי פסיכדלי.  בדרך כלל אני אוכלת פטריות ואז יושבת כמה שעות ומנסה לא להקיא תוך שאני תוהה אם אני מרגישה משהו - בדרך כלל לא יהיה ספק בכך תוך חמש עשרה עד ארבעים וחמש דקות 

 בעבר הייתי "עושה" לעתים קרובות מאוד, פחות מפעם בחודש. כיום כוונה פילוסופית או רוחנית (מבחינתי) דורשת מיקוד ואיפוק ולא תמיד הם בנמצא.  כנראה שזה זמן הדרוש לשילוב התובנות שקיבלתי.  זה נהיה נכון יותר ככל שאני מתבגרת.  כדי לגשת באמת לתחום הדמיוני, בדרך כלל צריך לפחות חמש גרם פטריות מיובשות.  עם זן חזק, זה עשוי להיות שווה לחמש עשרה מיליגרם של פסילוסיבין טהור.  הנה התצפיות של מקנה לגבי מינונים מעל לכמות זו: מה קורה בשלושים מיליגרם?  ארבעים וחמש או שישים?  לא מדובר במינונים מסוכנים מבחינה פיזית, אך הם מנות אימתניות להרהר מנקודת מבטם של מבני הנפש השבריריים ... כשאתה עובר את מחסום חמש, שש, שבע גרם עם פטריות, זה הופך להיות פחות כמו סם במובן הרגיל ויותר כמו קיום חוויה שהיא מפגש ייחודי בינך לבין משהו במקום אחר.  התחייבות זו, כבדה מספיק כפי שהיא נשמעת, על ידי הוספת גרם אחד של תמצית שבר לבן למינון של חמישה גרם של פסילוסיב מיובש.  (ברור שאף אחד לא צריך לנסות מיזם כזה עד שהוא לא מוכר וניתן לחזק אותו בנוח עם חוויית הפטריות בלבד

אני רואה בשילוב זה אנלוגיית איאווסקה לגיט', למרות ש- נ.נ ד.מ.ט מוחלף בבן דודו הקרוב,  4 זרחני נ.נ ד.מ.ט (פסילוציבין)

אל תתבלבלו ילדות, אין זה שום מתחם פנאי המעורר חוויה בתחום ה-'פאנן', יותר בכיוון של משהו שדומה לאקסטזה. אקסטזה הוא רגש מורכב המכיל אלמנטים של שמחה, פחד, אימה, ניצחון, כניעה ואמפתיה 

מה החליף את הפרהיסטוריה שלנו

ההבנה של תסביך האקסטזה הזה עכשיו היא המילה נחמה, מושג חסר דם להפליא

סמים אינם נוחים, וכל מי שחושב שהם נוחים או אפילו אסקפיסטים לא צריך לשחק בסמים אלא אם כן הוא מוכן לשפשף את האף על קירות

ראיתי ערים שאינן קיימות במציאות הקונצנזוס...סוגי הערים שתוארו על ידי לונה ואמרינגו בספרם הנפלא על שאמאניזם ואיוואסקה, כשליש מהחזונות המוצגים בספר זה מכילים מוטיב איקונוגרפי של עיר או ערים. הארכיטקטורה שלהן היא מזרחית - סינית, ערבית, הודית -  או עתידני, או שניהם. הם עשויים להיות ממוקמים בעולם התת ימי או על כוכב לכת אחר. פבלו אומר כי ערים אלה הן מקומות לימוד שבהם מדריכים שמאנים בתחומים שונים על ידי יצורים רוחניים מתקדמים. הם אינסופיים במספרם, מורכבים מחומר עדין ומזוכך 

מקורות

Ayahusca Visions: The Religious Icongrafhy of a Peruvian Shaman by pablo amaringo and luis luna

Psychedelic Shamanism: The Cultivation, Preparation and Shamanic use of Psycoactive Plants   -Jim DeKorne

Pharmako/Poeia: Plant Powers, Poisons, and Herbcraft -  Dale Pendell

The Yage Letters:  William S. Burroughs to Allen Ginsberg

The Archaic Revival Terence McKenna