שימוש מודרני ולא-מסורתי של עצי השיטה
פורסם ע"י entheogenic paths בתאריך
+++אין בכתוב עידוד לשימוש ו\או הפקה של חומרים אסורים+++
.
במסגרת כנס פסיכדלי שנערך ב-1965 וב-2017 בשם : ethnopharmacologic search for psycoactive drugs:50 years of research
איגדו מדענים וחוקרים מהתחום פרסום אקדמי המגדיר את מצב העבר והמצב הנוכחי של חומרים פסיכואקטיביים לשימושים רפואיים, טיפוליים ורוחניים.
להלן תרגום למאמר של snu voogelbreinder:
.
.
.
בשנת 1965,פורסם בכתב עת מדעי הדוח הראשון על בידודם של האלקלואידים נמט ו-דמט מהזן אקציה מיידני, זמן קצר אחריו דווח על בידוד של דמט מהזן אקציה פלבופילה-שניהם מינים אוסטרלים.
במהלך העשור הבא עקבו אחרי מס׳ כתבי עת נוספים ודיווחו על ממצאי אלקלואידים אלו במיני אקציות נוספות מאפריקה, אסיה ואוקיאנה.דיווחים אלו הגיעו בתקופה שבה ההיסטוריה המערבית ראתה עלייה גדולה בסקרנות הציבורית בנושא חומרים פסיכדליים, שבכל זאת נותרו כהערות שוליים מעורפלות בספרות הפיטוכימית במשך יותר מ-20 שנים.
ייתכן שזה נובע מהעובדה שדמט היה מתווך פסיכדלי מעורפל ולא פופלרי, לפחות עד סוף שנות ה-80.
מספר פרסומים שהופיעו בראשית שנות ה-90 העלו את המודעות לעובדה זו.הראשון היה טקסט מדעי(קולינס,1990) ואחריו ספרים פופלריים באופן ספציפי יותר על צמחים וחומרים פסיכואקטיביים(אוט,1993).
בערך באותה תקופה כמה סטודנטים מאוניברסיטאות אוסטרליות נתקלו במידע זה בכתבי עת מדעיים.
בשנת 1992, אחד מהחוקרים האנונימיים מאוסטרליה, פרסם דוח על ניסויים מוצלחים במיצוי ועישון האלקלואידים מקליפות הגזע של אקציה מיידני.החוקר ניסה לראשונה לעשן את הקליפה עצמה, שבתורה הייתה עם השפעות קלות ביותר.
בתחילת 1993,פרסם חוקר אחד דיווח בפורום, בו הוא מפרט את התיעוד הראשון בשימוש של מרתח עלים מאקציה פלבופילה, בזמן שהוא בהשפעת זרעי שבר לבן שאכל לפני.בהמשך אותה שנה,אלמוני נוסף צרך את אותו השילוב ופירסם זאת בפורום.דיווחים אלו התרבו במהרה בפורומים שונים ככל שהאינטרנט צמח והתפתח בשנות ה-90.
נכון לתקופה זו, התנסויות במה שנודע כאנלוגים של איה(שילוב צמחים שאינם מסורתיים, אך מכילים את אותם האלקלואידיםֿ)היו בחיתולהם.
באותה השנה בארה״ב, מס׳ קטן של אנשים התנסו בשורש הצמח דסמנטוס ובעלים של פלאריס(חפורית) בשילוב זרעי שבר לבן, ידיעה זו לא הייתה ברורה עד לרגע שג׳ונתן אוט פרסם את ספרו ׳אנלוגים של איווסקה׳ (1994).
במהלך שנות ה-90 התהוותה תקופה של חקירה אינטנסיבית אחר תכונותיהם הפסיכואקטיביות של עצי שיטה שונים, לא בידי אקדמאים, אלא ע״ פסיכונאוטים חובבנים באיזורים רבים בעולם ובמיוחד באוסטרליה.
בתחילה, חלק גדול מהמיקוד היה על א.פלבופילה-יש לה תכולת דמט אמינה למדי, עם מעט אלקלואידים נוספים, אם בכלל.
לאחר מכן התמקדו בא.מיידני שהוכחה כמקור פחות יציב לדמט בגלל שונות גנטית בתוך תת המין ובתוכן נמט לעיתים קרובות יותר מ-דמט.
מיקוד מוגבל זה הוביל במהירות לכמה השפעות שליליות על שני המינים בטבע.
-אקציה פלבופילה צומחת על הר באפלו במדינת ויקטוריה, אוסטרליה.
אוכלוסיית צמחים זו סבלה גם מקציר יתר וגם מעפצים הנגרמו מפטריית החלודה, שהשפיעה לרעה על בריאות זן זה בסוף שנות ה-90 (heinze,1998). מאז, נראה ששריפת הענק בהר הבאפלו השמידה את החומר הנגוע וכיום המין מתחדש היטב.
-אקציה מיידני סבלה חלקית עקב בורות שנוצרה בעקבות מאמר מפורט בנושא מיצוי אלקלואידים מהגזע, שפורסם בשנת 1965 (פיטצג׳רלד&סיומיס).
בעקבות מאמר זה אנשים רבים הניחו שזה היה החלק היחיד בצמח שדרש מיצוי.צמחי בר וצמחים מעובדים קולפו בצורה גסה ועצים רבו נהרגו בגלל גישה זו, לא כל העצים בכלל זוהו כראוי.
עד היום מקרים דומים ממשיכים להתרחש, הם מתועדים ומדוברים בפורומים של גידול ושימוש ברחבי הרשת.מי שקנה מיצויים אלו ככל הנראה, אינו היה מודע לחורבן האקולוגי שעשוי להיות קשור בייצור שלהם.
בשל סוגיות אלה, חלק מחוקרי המחתרת באוסטרליה החליטו להתחיל לשתף אנשים בחלק מהמידע שלמדו בנושא אקציות.חוקרים אלו קיוו לעודד אחרים ללמוד טכניקות קציר בר-קיימא, להתנער מסחר מסחרי באלקלואידי אקציה ולחקור מגוון מינים אחרים בכדי להוריד את הלחץ ממינים מאוימים כמו אקציה פלבופילה.
.
.
.
שיטת חקירה ושימוש:
חוקרים חובבנים חקרו מינים שלא פירסמו להם ניתוח כימי לפני ומינים שדווחו כחיוביים אך לא נבדקו יותר מכך.חלקם ניגשו לכך ע״י ביצוע מיצוי (a\b,stb) או כרומטוגרפיית נייר.
חלקם למדו לצמצם את תחום הזיהוי לפי טעם-לעיסת דגימה קטנה מהצמח והשוואתה לדגימות הידועות כחיוביות.ֿ
שיטה נוספת הנהוגה היא מבחן העשן-שריפת עלה מיובש וריחרוח העשן בעקבות ארומות אינדוליות הקשורות בנוכחות טריפטמינים.
כמה חוקרים מאמינים בחיבור הרוחני להם לצמחים, הם בוחרים מינים לבדיקה על סמך רגשות אינטואטיביים.
חוקרים אלו הונעו מחוסר גישה לציוד מעבדה המשמש לזיהוי אלקלואידים בדרגת וודאות גדולה.בעקבות כך, חלק גדול ממצאים מוקדמים אלו היו ניחוש סובייקטיבי בעקבות פעולות אוטומטיות וחוסר יכולת לאמת את סוג האלקלואיד.
באמצעות כל הגישות האלו אנשים העובדים בתחום אפור זה הגדילו את כמות הידע שלהם בתחום אלקלואידי אקציה, בתקופה בה עבודה כזאת כמעט נעלמה מהמיינסטרים האקדמי.
הסיכונים הכרוכים בכך לא היו רק מבחינה חוקית\משפטית, הם גם כללו את הסכנות הטמונות בצריכה אנושית של צמחים או מיצויים בעלי תוכן כימי ידוע או לא ידוע.
את המיצויים של אקציה מעשנים נקי במקטרת זכוכית או שמערבבים צמחים נוספים אותם ניתן לעשן בפייפ\באנג\ג׳וינט-באותו אופן שבו נעשה שימוש בדמט ב-50 השנים האחרונות.
מאז שנות ה-60 מאדים דמט מהסולבנט ישירות אל נשא צמחי(בד״כ פטרוזיליה).
מאז תחילת שנות ה-2000, תערובת צמחים לעישון בתוספות קאאפי(מעכב mao) הפכה לאמצעי צריכה פופלרי ומקובל בשם צ׳אנגה.
התוספות של עלי הקאאפי מגבירה את היעילות ומקלה על שאיפת מינון אפקטיבי.לעיתים מוסיפים עלי בוצין לתערובת-שהופכת את העשן למתון יותר וקל יותר להחזקה בריאות.
ניתן להוסיף מגוון רחב של צמחים כדי לשנות את הטעם ואת ההשפעות(פאלמר,2015).
תערובות צמחים שונות מגיחות ממקומות אחרים בעולם, הם משתמשים בצמחי מקור שונים שאינם אקציות,כמו מימוזה הוסטיליס.
שתייה של חליטות אקציה או מיצוי אלקלואידי בשילוב עם מעכבי mao נפוצים (שבר לבן,קאאפי,פסיפלורה) הרבה פחות נפוצים מעישון, אך מתרחשים באוסטרליה(אוט,1993).
אקציה פלבופילה ואקציה אבטוסיפוליה ידועות בשימוש המרתחי שלהן מאז שנת 1993, א.מיידני מאמצע שנות ה-90, א.אקומינטה מאז תחילת 2000.בשנים האחרונות אקציה פלוריבונדה ומינים אחרים שומשו מידי פעם.
+טקסי איה הנערכים כיום בקבוצות קטנות באוסטרליה משתמשות לעיתים קרובות באקציות המכילות דמט או במיצוי האלקלואידי במקום שימוש בצמחים מסורתיים יותר כמו פסיכוטריה.
לא כל המינים מכילים דמט והרבה מהם מכילים חומרים שהם לא טריפטמינים ואינם ידועים.
הם עלולים להיות רעילים או מסוכנים בשילוב עם maoi
שתף את הפוסט
- אין תגובות
- תגיות: אקציה, אתנובוטניקה, עצי שיטה, פארמקולוגיה
