Veneficia

 מילה בלטינית המתפרשת ל- נקבה המרעילה

.

.

.

 רק שכחו לציין שמדובר בלטינית מחודשת שעוותה בידי אתוס מגדרי ותרבותי ששאב את דמו מהאימפריה הרומאית. לפי היסטוריונים, שורש המילה מגיע מאיטליה הטרום נוצרית, והתפתחה מהמילה - פארמקיס. מילה המתארת מכשפה רוקחת העובדת עם רעלים ושיקויים ולא אישה המרעילה

הוונפיקה של רומא פעלה בשירות המלוכה והשליט ביחס לוונפיקה האיטלקית שפעלה בשירות עצמאי ואנרכיסטי 

מה שמביא אותי לכתוב על עסק מעוות אחר- כשמכשפות פונות זו על זו. עניין לא מפתיע בהתחשב בצל הקולקטיבי של הקהילה הארצית שלנו. כישוף אינו כולל דוגמה. ישנם מכשפים מסוגים שונים כמו שיש אנשים מסוגים שונים. אך יש התובעים זאת, ומנסים להגדיר לפי הקודים המוסריים שלהם, וכל מה שמחוץ לזה הוא אחר

זה אירוני

אנחנו האחרים

הקהילה הפאגנית מסביב לעולם היא כמו דלי סדוק. מנהיגים שמכריזים על עצמם כאלו, פוגעים בקהילה באמצעות בורות ולעיתים באמצעות אגו, וכאשר אותם אנשים מדברים הם נשרפים על מוקד הפתגם

כולנו מסוגלים לדברים איומים ויפים גם יחד ולאנשים שלא לוקחים אחריות, אנשים שמכחישים את הצללים שלהם, יש לעתים קרובות שני פנים

אני לא פסיכולוגית, יועצת או עוסקת בתחום הבריאות, אני פשוט מכשפה שמתמודדת מדי יום עם השדים שלי. והשנה נאלצתי להתמודד עם רבים

מוות אחרי מוות עוקב של צמחים, גרם לי לקחת הפסקה מעבודת הרוחות כדי להתמודד עם הלילה החשוך של הנשמה שלי שחשבתי שלא יסתיים לעולם

אבל אז פרחה האינוקסיה הראשונה לעונה, ולילה אינסופי נשבר עם עלי הכותרת הלבנים והיפים של מלכת החלומות, העולם התחתון והמוות, והרגשתי שאוכל לחזור לרוחות ולחיי שוב

מעולם לא הרגשתי שאני משתלבת במקום מסוים בקהילה הפאגנית, אני מוצאת את הפוליטיקה והרעילות של קהילות כאלו מכריעה וכואבת. תמיד הייתי מתרגלת בודדת, ובמשך רוב התירגול שלי נזירה הרמטית. זה לא מנע ממני לכנות עצמי פגאנית ולמצוא קרבה עם מכשפות אחרות

כאשר כל כך הרבה אנשים מנסים לתבוע חתיכת עוגה כמנהיגים ומושיעים, אנחנו עומדים להפסיד הרבה יותר ממה שאנחנו מרוויחים. אנחנו כקהילה לא צריכים או רוצים רשות מרכזית שתרים את עיניה אלינו או שנשתחווה אליה. חוויה שניתן לראות רבות במעגלי הצמחים בארץ ובעולם

*

אף אחד לא הבעלים של המילה "כישוף" . מילה שפורשה רבות בידי הרבה אנשים בהרבה מקומות, ובאותה צורה בה קראתי לעצמי צל לילה, קראתי לעצמי מכשפה, והבנתי את האמביוולנטיות, העמימות והעקמומיות של המשמעות הזו

באבא יאגה לא מתנצלת על שאכלה חלק ונתנה את האש לאחרים ואני לא אתנצל על ידיעת האור והחושך, והיות שניהם. אף אחד מהאלים שאהבתי והכרתי אינו רק דבר אחד, אף אחד מהם אינו תמיד מוסרי, ואף אחד מהם אינו אהבה מושלמת ואמון מושלם

הבנותיי את האלים והמכשפות, ואכן גם הצמחים הרעילים התבשרו על ידי חוויות קשות. חוויות שכמעט הרגו אותי במובן המילולי ביותר

בפוסט שלי על הרבליזם איזוטרי, וקומץ פוסטים אחרים, כתבתי על דרך הרעל. אבל לכתוב על זה הוא רק ניצוץ קטן מהסיפור. הענף העיקרי זה ללכת דרך השריפות המכלות של מדורת הגיהינום של צמחי השיכרון בגינה, של להכיר מקרוב את צי השדים של הדטורה שמאצילים על הסה'כ האישי שלי אל מול הצל ושדים שגם ככה כבר קיימים בי

הצל הוא לא רק מושג פסיכולוגי כלשהו, אלא משהו שאני מבינה בתור העצמי האחר, היצורה שבי, החלק בי שכולו חיה באינסטינקט ובתגובה. זו תגובת המעיים, זו שיוצאת כשאני זועמת, ואחת שאומרת לי שזה בסדר לשהות בחברת השטן, כי גם היצורה הפנימית הזו היא אחת 

כשקראתי לשטן בפעם הראשונה, לא היה שום דבר שיכל לתאר את החופש והמרד שחשתי. לאל היהודי ולכל כוהניו לא היה כוח, וגם לא למכשפות המכחישות את השטן בכל צעד ושעל

זה השתחרר, וכבר לא חשתי אמונים לאידיאולוגיות שנקבעו על ידי מי שרצה לכפות את מוסרם על אחרים

Witches' Sabbath, 1821–1823, Goya

אני לא סוגדת לשטן כאל, הוא לא צריך פולחן, הוא לא צריך שבחים. הוא אדון לעצמו, והוא נתן לנו את היכולת להיות אותו הדבר. זו מתנת התפוח שהנחש נתן לחוה, זו מתנת האש מפרומתיאוס לאנושות, וזה הכוח של כל טריקסטריקס גונבי אש שאהבתי והכרתי מאז שהתחלתי בדרך זו 

מי שמתעלם מהטריק.סטרים אך עדיין שוהה עם רעל, עשוי להיפגע ולפגוע באחרים

צללי הלילה, משפחת אחיות טריקיות, ושמותיהן העממיים מסגירים אותן - דובדבני השטן, עשב השטן, עין השד, תפוחי השטן, שמות אלה לא ניתנו מתוך בורות. הסופר פנדל מסווג אותם כצמחי דיימוניקה. אפילו ברוגמנסיה, המלאך האמיתי של השדה, ידועה כשטן מרוכז ביותר. הרי לוציפר הוא לא התגלמות שניהם?

אם תצעדו בדרך זו עם טיפה יושרה, אתם תעמדו פנים מול פנים עם מפלצות שאתם יצרתם. זה נכון לגבי מכשפת הרעל או הוונפיסיה כמו לגבי הפסיכונאוט, מכיוון שהם מניחים מסע לעולם התחתון או אל תוך הנפש בהתאם לפרספקטיבה שלנו. זה נכון במיוחד עם צמחי הלילה. ואם אתם לא מוכנים להתיידד עם שדים קטנים ושטנים, יהיה לכם קשה במיוחד להתקדם בנתיב זה

מדובר ברוחות דו ערכיות עם דו משמעות, שמשחקות את שני צידי המטבע. עם שורש שנובע במעיינות הגיהנום וענפים הפורחים בגן עדן תודעתי

עם כל אחת מהרוחות הללו, יש צורך בהורדת המסיכות והליכה עמוקה יותר ויותר לעולם התחתון. מתוך בורות הגיהנום האלו נולדות מכשפות גדולות. תשאלו את פרספונה

John William Waterhouse - Magic Circle

ישנן סיבות טובות באמת למה לא ללכת בדרך הרעל. ויש סיבה שאני מזהירה מפני זה. זה מסוכן, ואם אתם לא חזקים מספיק נפשית אתם הולכים לפגוע בעצמכם ובאחרים. זו לא איזו דרך חדשה וזוהרת ללמוד כישוף. ולפעמים, יש סיבה לסגת לאחור ולהתרחק ולהגיד לא לבעלות הברית האלה ולאלו שרוצים ללמוד אותן

אם נתמקד בחושך או באור זמן רב מדי, בכל הקשר נתון, נאבד עצמינו אליהם או לאחר והתוצאות מזיקות

כישוף, ובכך אני מתכוונת לממלכת הדיימוניקה, היא הפנים החזקות שאנו מראים לעולם הזה. זו הדרך חסרת הרחמים

דוגמה טובה לכישוף כזה היא הסולניים, משפחה של מרפא וגם הרג

 צללי הלילה מאפשרים לנו להילחם ברעל עם רעל. אין שום דרך להפריד בין הסמכויות ואין צורך לנתק אותנו מזכויותינו למימוש

אז אל תשכחו, אנחנו מכשפות ולא אבירים לבנים. אני עושה כמה שיותר עבודה חביבה וחומלת בעולם הזה, ולא אאלץ עצמי לחיות על ידי אידיאליזם אחר. פאגניזם הוא לא שאמינזם ואני לא  אעמיד פנים שלכישוף ולשטן אין שום קשר זה לזה

אולי אני לא מסכימה עם השיטות כישוף שלכם, האידיאלים או הפרקטיקות, ואולי חלקכם לא מסכימים עם שלי. זה לא הופך אותכם או אותי למכשפה פחות וזה לא הופך את אחד מאיתנו  לטוב יותר. לכולנו יש את הנטל שלנו לסחוב ולפעמים הנטל הזה נושא פירות לעולם