הטקסט הבא נכתב במציאות נפרדת ממרחב הזמן המוכר והנוח לנו.
במקרה הרע - חווית חיבור נוראית ודביקה, או במקרה הטוב,
שזה בעצם הרע במיעוטו, נתק, דיסוציאציה או אולי טראנס.
!@#$%^&*)(.,\ = סימבולי מקלדת = ס.מ
חמישה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה.
לא משנה איזה צורה הם לובשות, מכשפות זקוקות לעוגן בצד השני.
עוגנים אלו הם יועצים, מדריכים, בני ברית ורוחות מוכרות.
אז אם במקרה...יצא ונתקעתם במשמרת אינסופית של סגידה לאלוהילילית או שאולי הלכתם לאיבוד במבוך התת-קרקעי של הגמדונים ממלכת דימיטריה, כדאי לבסס איתם (או נגדם) סוג של קשר איזוטרי-מנטלי. כזה של סיבה ותוצאה.
אחרת, אותן הרוחות נדבקות בנו – בנות ובני האדם, אוחזות בנו ומדברות מתוכינו או אלינו בקולות זרים ומוזרים!
וגם, חשוב להוריד את הלחיצה מהכפתור הפעלה של החללית המעשנת ומשגרת. [JUST IN CASE].
בקיצור, יש לא מעט ספרים זמינים בימינו על רוחות מוכרות, שדים ודיבוקים או עבודה עם מה שמכונה 'חיות טוטם', שמתמקדים בחקירת מצבי תודעה יוצאי דופן ובמצבים גופניים חריגים המכונים מצבי טראנס, נתק או דיסוציאציה.
המושג איחוז (POSSESSION) מוכר בשמות שונים, בחברות מסורתיות שונות ברחבי העולם.
עבורי, איחוז מתייחס לאפשרות שבה ישות חיצונית בעלת ממד על-טבעי, קונה לה שליטה בגופו של אדם חי, כשהיא דוחקת באופן זמני את זהותו הרגילה.
מקור צורות המחשבה האלו הוא בעולמות פנימיים וחיצוניים לנו.
כולן מתאפיינות בחציית גבולות, ערעור זהויות לכידות ובפריצת הבחנות מקובלות.
דיבוק זו הגרסא היהודית של מצבי איחוז שנעים בטווח הרחב שבין דביקות לדיבוק, בין התעלות וקדושה לבין שיגעון וטומאה, בין קולות אלוהיים של מלאכים, מגידים ובנות קול, לבין קולות של שדים, סוטים ורוחות של רפאים 'חיצוניים'.
עבור רבים, הצורה הנפוצה שישויות לוקחות היא של בעלי חיים שונים.
לא מפתיע שרבים מהם מקושרים באופן מסורתי עם מכשפות ושאר הפרומיתוסים הישנים.
כנראה שהחתול הוא המתמודד המוכר יותר כיום, אך הרבה לפני שהגיע החתול היה לזאב קשר הדוק יותר עם מכשפות. ובאופן מסורתי יותר, יש גם את הינשוף, האווז, עכבר, נחש, עורב, כלב, קרפדה, ארנבת, דורבן וסלמנדרה...חווה שלמה של חיות שאשמח להכניס למשחות התעופה שלי בצורת שומן חי או אפר גופריתי...אז כל חיה שמקושרת עם נשמה, שינוי צורה, תעופה, זריזות או לילה, השליכהום אל הארלנמיירום שלי. תודה.
רוחות מוכרות יכולות גם להופיע בצורת אנשים מוכרים או קרובי משפחה שנפטרו, זה דורש קצת לשייף את ה'עין השלישית'. כלומר, דורש יכולת קילוף מנטלית-עצמית מהאצלות האינסופיות של המיינד הטפילי שלנו או כמו שאמר איזה ליריקן משנות ה-60... 'זרקו חומצה.לא פצצה'.
[לוקח רק איזה שמונה שעות להבין שחלק א של הטיול משפיע על חלק ג שלו, אבל הבה נשחק עם רוחות רפאים וקפאים עד שאגיע לשיא ואפרוש].
רוחות מוכרות עלולות להופיע גם בצורת ענן עשן אנתאוגני, או מיצוי בסיסי של צמחי הזיה או מיצוי חומצי של המציאות העגומה שלנו. בתכלס הישויות הטפיליות הדביקות ביותר שהכרתי, הן צורות המחשבה האובססיביות שמנהלות אותנו. נדמה לי שקסטנדה נהג לקרוא לחלק הקטן הזה במוח שלנו 'הרודן הקטן'. אבל זה לא כ"כ קשור לנושא אז בואו נתמקד בחיית הרוח שלכם.
ספרים מודרניים יותר מדברים על רוחות כאילו הם יצורים ממשיים, ממש כמו חיית המחמד שלכם.
אין ספק שכלב נובח יכול להעיר את המתים, אך התמקדות בגשמיות של הרוחות המוכרות בעיקר תגביל את צורות התקשורת האפשריות. כדאי לא לשכוח שמדובר ברוחות, ורוחות יכולות ללבוש צורות רבות ואף יכולות לשנות צורה. כמו הכלאה בין חיה לאדם או בין שני צמחי הזיה לחיה הזייתית אחת או כמו הזיות של אנשים שמשנים את הפנים אם יצא לכם להיתקל. בני ברית צמחיים ורוחות מוכרות לובשות צורות מחשבה אנושיות ויוצרות קשר סימפטי עמוק עם המכשפה המארח\ת שלהם.
שבכלל אמור להיות חלק א, אך הוא שינה צורה לחלק ג ואתם לא תשימו לב אפילו.
שינויי צורה נידונים לעתים רחוקות, מתורגלים מעט ובעיקר לא מובנים.
מה זה בעצם שינוי צורה מחוץ לפולקלור ולפנטזיה, כחלק מתרגול מאגי עתיק ומודרני כאחד?
ראשית, שינוי צורה אינו טרנספורמציה פיזית מילולית של אדם או אישה לצורת חיה, שכן הדבר אינו אפשרי באופן מציאותי. ככל שחלקינו מאמינים בסרטי הקאלט של קרוננברג.
כמה צמחים פסיכואקטיבים יכולים לשכנע אנשים שהם חיות, או יותר מדויק יגרמו להם להתנהג כמו אחת. באותה צורה שהרקדן הלבוש בתלבושת טקסית ומסכה עשוי לחקות כל תנועה וצליל של בעל חיים בריקוד, אך עדיין, צורתו של האדם או השמאן אינה משנה צורה פיזית.
במקום זאת, שינוי צורה כתרגול מאגי מתיר אחד משני סוגי טראנס – האחד של איחוז, שבו המדיום נשאר מחוסר הכרה וגופו נלקח בידי הרוחות. כלומר, חלק מנפש המכשפה משתנה לחיית רוח, עוזבת את הגוף למען מסע בממלכת העוגיות או מה שבא לה לנשנש לצד הפסקת התה בקצה העולם.
השיטה השנייה, קרובה יותר לכוונת השמאניזם, שבו המכשפה, מבחינה במודע במישור אחר של המציאות ולעיתים אף משנה צורה ועוזבת את גופה, כדי לפעול בעולם המקביל והבלתי נראה עבור רוב המשתתפים בעולם הזה.
במקרה האחרון, מדובר בעזיבת הרוח מגוף המכשפה למטרת "רכיבה" על בעל-חיים או חיית רוח חיצונית או סתםרוח אנושית המוכרת בעולם הזה.
*אני נוטה להסכים עם מספר מחברים הסוברים שאחזקה רוחית (איחוז) אינו אלמנט יליד אמריקה, אלא פרשנות מקומית של טראנס אפרו-ברזילאי.
'רכיבה' מצויה גם בפולקלור האירופאי בסיפורים על שימוש המכשפות באנשים תמימים כ"סוסים" או עזים. לא כמו שמכשפות עושות בסרטי הוליווד, שם ממש משנים אנשים ויזואלית לסוסים, אלא יותר בקטע של אולטרה פמ.דום מיינדפאק מנטלי. משהו היפנוטי מחזיק אותם ומשתמש בגופם במקום בגופה של המכשפה. כמו בסיפור העממי של פינוקיו וסבא ג'פטו.
+ זה מסורתי והגיוני עבור מכשפות וגם רופאי פיות, אלכמיאים או מכשפי צמחים לשנות צורה אל תוך או "לרכב" על חיות לימינליות שיש להן אסוציאציות ארוכות בעולם אחר כמו קרפדות וצפרדעים, צבאים, ארנבות, חתולים, ציפורים, עופות דורסים ועטלפים - חיות של ירח, חיות של לילה וכאלו השוכנות בין אלמנטים של אדמה, מים או אוויר.
כדי לשנות צורה המכשפה צריכה קודם כל להחזיק ביכולת להפריד את הנשמה\רוח שלה מהגוף.
כדי לעשות זאת הגוף והנשמה חייבים קודם כל להיות בהרמוניה. כדי להגיע להרמוניה כזו עלינו להיות מסוגלים לסנן ולהבדיל בין העולם האמיתי לעולם האחר. כמו גם להכיר את עצמינו, באמת.
אפשר למצוא שיטות שונות ברחבי היבשות, התרבויות, המיתולוגיה והפולקלור - מהולכי העור של הנבאחו, ארנבי המכשפות של הארצות הקלטיות, רקדני הרוח בלבוש בעלי חיים ובחיקוי תנועותיהם ועד איש הזאב ומיתוסים רבים נוספים לגבי מטאמורפזה שנמצאו ביוונית ובמיתולוגיות הנורדיות.
בתרבויות מסוימות צורכים צמחים פסיכואקטיבים כחלק מהטקס. באחרות, התוף הוא הכלי שדרכו יכולה רוחה של המכשפה לעזוב את הגוף ולהתהפך לחיה, ובאחרות נלבשים עורות או חלקי גוף אחרים בידי המכשף שרוצה 'להפוך עורו'.
התלבושת השמאנית נוטה לתת לשמאן גוף חדש וקסום בצורת חיה.
מהמסורת הקלטית, המכשפה הסקוטית מהמאה ה-17 איזובל גודי נתנה הוראות לקסמים ולחשים לשינוי צורה לבעלי חיים ספציפיים במהלך המשפט שלה. היא ומכשפות אחרות - בערך באותה תקופה, הודו שהן לא השתנו פיזית והשינוי החיצוני היחיד במראה היה לבישת מעטפת של חיה או מסכה. הן לא נשאלו לגבי איחוז רוחות במשפטים האלו.
הסכנות של תרגול כזה כוללות אי יכולת לחזור לגופכם בגלל ששכחתם שאתה אנושיים. אולי שכחתם לאיזו משפחה אתם שייכים, או שיצאתם למסע רחוק מדי רק כדי לחזור ולגלות שכתוצאה מכך הגוף הפיזי נכנס לתרדמת או למוות. גם להיתפס ולהיפצע בתור רוח בעולם האחר וכתוצאה מכך למצוא השלכות רגשיות, פצעים או מוות בזמן 'רכיבה' על חיה בעולם הזה.
רבים מאיתנו אולי שמעו את סיפורי העם על מכשפות שגונבות חלב מפרות על ידי שינוי צורה לארנבות או מכשפות, שכאשר נפצעו או נהרגו כארנבת או כבעל חיים אחר הפכו לאדם או נמצאו בביתן עם אותה פציעה. כמו החיה בסיפור על "ארנב המכשפה" שנאסף ממר וגברת הול מאת W.B. Yeats.
לא מדובר במקרה של 'אם מתים בעולם החלומות, מתים בחיים האמיתיים', אלא יותר בקטע של "אם הרוח שלכם פצועה, שבויה או עייפה כך גם הגוף שלכם.תנו לו מנוחה מעולם הרוח".
אמצעי זהירות שמכשפות ופסיכונאוטים עשויים לנקוט:
1. הגדירו מגבלת זמן קשיחה לפני המעבר, כך שלא משנה מה יקרה או היכן אתם נמצאים, אתם נמשכים בחזרה אל הגוף שלכם בידי הפעמון!
2. השתמשו בחבל מכשפות וקישרו צד אחד לעצמכם (לפרק ידכם או לאצבע המורה) וצד שני, לרוחכם [חפץ עוצמה, שקיק עשבים, נייר חתום ומגולגל. אפשר להוסיף משהו מצלצל או מרשרש]. ככה שכאשר תרצו לחזור, תוכלו לעקוב אחרי החוט בחזרה מתחום הרוחות אל הגוף הלא מודע שלכם. שיטה זו משתמשת בקסם סימפטי - שכן מה שתיצרו ב'קסם' בעולם הפיזי יבוא לידי ביטוי בתחום הרוחני.
3. תיצרו מילות\צלילי ביטחון או לחש או חותם, שכאשר מדברים\חושבים\מדמיינים אותן, הן פועלות כמכשיר מעורר למשיכת רוחכם בחזרה אל גופכם.
4. לשאת סמלי הגנה מאגיים על גופכם או למשוח קעקועים בשמני פולחן כדי שלא תפגעו או שלא יחטפו את רוחכם בזמן טיול בעולם האחר. סמלים וחפצי עוצמה קיימים גם בעולם הרוחות כשהם עשויים ומקודשים היטב או בעבודת ידכם. קשירת חוט מפשתן או כותנה בהיקף המותניים\ סגירת אבזם חגורה כאקט של סגירת מעגל וכו'... גם עלול לעזור עם תחושת שמירה ונוכחות בגוף לאחר הנחיתה.
מכשף שאני מכירה ממליץ על בדק בית יומי\שבועי של 'איזה כת\רוח מנסה להשתלט לנו על המוח היום?'
מערכת יחסים יציבה ובריאה עם הנפש והגוף, גוזרות עלינו צורות מחשבה שיודעות להגביל ולגדר גבולות אינסופיים כאלו.